177

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ג

שופטים

א. רמב"ם: השמיעה לדברי הנביא – מצוה מן התורה

על הציווי "אליו תשמעון"1 – השמיעה והציות לדברי הנביא "שיהא בכל דור ודור"2 – אומר הרמב"ם3: "שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו .. אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון".

אמנם, הענין ש"אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו" הוא הגיון פשוט, כי "אות" ניתן לעשות גם "בלט וכישוף"4, ולפי זה יוצא, שאילו יצוייר שניתן היה לדעת בודאות5 שהאות אינו נעשה בלט ובכישוף, וזהו נביא אמת, הרי אז היו חייבים לציית לו ללא הציווי "אליו תשמעון", כי דבר הנביא הוא "דבר ה'",

אך למרות זאת, לפי הידוע לגבי המצוות שצוו עליהם גם לפני מתן תורה, שכאשר אנו מקיימים אותן עתה "אין6 אנו עושין אלא במצות הקב"ה על ידי משה רבנו ע"ה, לא שהקב"ה

ג אמר זה לנביאים שלפניו"7, כך מובן, שבדומה לכך גם הציוויים של הקב"ה על ידי הנביאים שלאחר מתן תורה, אין בהם כשלעצמם תוקף של מצוות "שציוה בסיני"8.

זה מובן גם מכך שלמרות הקולות והלפידים וכדומה שהיו במתן־תורה, בכל זאת לא משום כך "האמינו בו ישראל", כי הרי אז היה יוצא שדוקא נבואת משה ודבריו הם "מפני האות לבדו" (ואין להם תוקף של תורה!) – אלא "מעמד הר סיני לבדו היא הראיה", כמפורש9 ש"בך יאמינו לעולם" דוקא על ידי כך ש"אנכי10 בא אליך בעב הענן11 בעבור ישמע העם בדברי עמך"12.

הערות

  1. 1. פרשתנו יח, טו.
  2. 2. ראה מנין המצות שבריש ספר היד מ"ע קעב.
  3. 3. הל' יסודי התורה פ"ח ה"ב.
  4. 4. שם רפ"ח. וראה גם ה"ג שם.
  5. 5. להעיר מספר החקירה להצ"צ (סד, ב): דכמה אותות יש שא"א שיהיו נעשים אלא לנביא אמת .. וא"כ יכולה הנבואה להתקיים ע"י אותות אלו.
  6. 6. פיה"מ להרמב"ם חולין ספ"ז.
  7. 7. ובהוצאת קאפח: מפני ציווי ה' כו' לא מפני שה' ציוה בכך לנביאים שקדמוהו.
  8. 8. גם אלו שנצטוו ע"י משה רבינו במרה כו' לפני מ"ת, וכמו שמדייק ברמב"ם שם "במה שצוה בסיני כו'" (ובהוצאת קאפאח: במה שנצטווה בסיני).
  9. 9. שמות (יט, ט) שמובא ברמב"ם בסיום הראי' (פ"ח ה"א).
  10. 10. שע"ז ראי' "האש והקולות והלפידים" – וזה "עינינו ראו ולא זר".
  11. 11. "והוא (משה) ניגש אל הערפל".
  12. 12. "הקול מדבר אליו ואנו שומעים" – "אזננו שמעו ולא אחר". – עפכ"ז: 1) מובנת אריכות הרמב"ם שם, 2) שלא מצינו שהשם יאמר למשה ושמשה יאמר מקודם לבנ"י שיהי' האש כו', ובמילא 3) לא הי' בהאש כו' עשיית אות ע"י משה בכלל. והטעם ע"ז – כי צ"ל תוקף וגדר דתורה (ולא דנבואה) – ואין מועיל (ובמילא אין צורך ב)נס ואות ומופת, כדלקמן בפנים.

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 1
  1. כרך יח ‹ בלק ‹ שיחה ב ‹ 274 לקו"ש חי"ט ע' 177
תורת מנחם 1
  1. נ - שנת תשכ"ז - חלק שלישי ערוך ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בהעלותך, ט' סיון, ה'תשכ"ז לקו"ש חי"ט ע' 177

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.