213

אלא, ההסבר לכך הוא כדלעיל, שקיום המצוות אצל אברהם היה מעצמו, ולא מפני ציווי הבורא, ולכן לא היה בכוחו להפוך חפץ לחפץ של מצוה²¹, חוץ ממצות מילה, שעליה הוא נצטווה, ולכן היה זה חפץ קדוש²².

בכל זאת אומר הרמב"ם²³: "אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו, אלא מפני שהקדוש־ברוך־הוא ציוה אותנו על־ידי משה רבינו שנימול", למרות שציווי הקדוש־ברוך־הוא אל אברהם היה "אתה וזרעך אחריך לדורותם"²⁴ – כי שלמות הענין של קדושת חפץ היא רק לאחר מתן תורה. ואחת הסיבות לכך היא, שאינו דומה ציווי בנבואה לאברהם, על מצווה פרטית לאיש פרטי, לציווים של הקדוש־ברוך־הוא במתן תורה^* על ידי משה רבינו, ששם ניתנו כל תרי"ג המצוות לכל ישראל²⁵.

ו. רק "יוסף" שלאחר מתן תורה גורם לתוספת ושינוי בעולם

וזוהי משמעות דברי רב יוסף "אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא": "אי לאו האי יומא" של מתן תורה, היו גם כן לומדים תורה ומקיימים מצוות, כדלעיל, וזהו ענין של "יוסף"^* – הוספה בקדושה, אבל "כמה יוסף", התוספת בקדושה על־ידי קיום תורה ומצוות לפני מתן תורה, הם באופן שהעולם נשאר "בשוקא", בדיוק כמו לפני לימוד התורה וקיום המצוות – רשות רבים רגילה, כי השפעת קיום התורה והמצוות היא רק לגבי האדם, ולא בעניני העולם, אשר הם אינם נעשים חפצא דקדושא.

רק מפני "האי יומא", כאשר הקב"ה ציוה על תורה ומצוות, גורם "יוסף" לתוספת ולשינוי בעולם עצמו, שאיננו נשאר "בשוקא" – ההשפעה של לימוד התורה וקיום המצוות איננה רק לגבי האדם, אלא כל מציאות ה"שוקא" מתהפכת לחפץ של מצוה, למקום קדוש וכדומה.

ז. "שלמדתי תורה ונתרוממתי"

לפי זה מובנת התוספת של רש"י "שלמדתי תורה ונתרוממתי" – שהרי,