94
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
עקב
א. פירוש רש"י ל"כל המצוה"
בפסוק1 "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות..." מצטט רש"י את המילים "כל המצוה" ומפרש: כפשוטו, ומדרש אגדה2 אם התחלת במצוה גמור אותה... (כדלהלן בסעיף ב').
מהו הקושי בפירוש הראשון – "כפשוטו" – אשר משום כך צריך רש"י להביא פירוש שני ואף מ"מדרש אגדה"?
מפרשי רש"י3 מסבירים, שבפסוק זה יש קושי בביטוי "כל המצוה", כי המילה "מצוה" היא בלשון יחיד – מצוה אחת, והמשמעות של המילה "כל" היא – כל המצוות,
ואם כך, משמעות הביטוי "כל המצוה" כאן אינו "כל המצוות", אלא "כל מצוה". אך עדיין אין מובן: לפי זה לא היה צריך להיאמר "כל המצוה", אלא "כל מצוה", ללא ה4?
לכן אומר רש"י – "כפשוטו, ומדרש אגדה...": לולא הקושי שבפירוש הראשון, "כפשוטו", הרי זהו הפירוש הראשון והעיקרי בפשוטו של מקרא. אך כדי לתרץ את השאלה הנ"ל, מביא רש"י פירוש שני, ממדרש אגדה – "אם ב התחלת במצוה גמור אותה" – שלפי פירוש זה אכן מדובר בפסוק על מצוה אחת, ומשמעות הביטוי "כל המצוה" היא, שצריך לקיים את המצוה כולה5, ולא חלק ממנה בלבד.
אך אין לומר שכוונת רש"י להשיב על הקושי שלעיל, כי6 ביטוי זהה – "כל המצוה" – כבר כתוב לפני כן בחומש7, ורש"י אינו מסבירו שם8. הכרחי לומר, שאין זה קושי אצל רש"י9, כי לפי רש"י גם הביטוי "כל המצוה" יכול להיאמר במשמעות של – כל המצוות10.
הערות
- 1. פרשתנו ח, א.
- 2. תנחומא עה"פ ו (בשינוי לשון).
- 3. ראה רע"ב, גו"א ומשכיל לדוד. ועוד.
- 4. ע"ד – לפני זה: כל חולי (ז, טו).
- 5. בבאר מים חיים ושפ"ח – שהוא מלשון כלה, ויכל, לגומרה. וכן משמע מדב"ר פ"ח, ד: למי שממציא אותן מנין שנאמר כל המצוה מהו כל המצוה עד שתכלה כל המצות. ראה מת"כ שם (ובדברים רבה ירושלים תשכ"ד "עד שתכלה כל המצוה"). אבל רש"י לא מוציא תיבת "כל" ממשמעותה, ובפשטות פירוש "כל המצוה" היינו שיעשה כולה. וכ"מ מתנחומא שם "הוי גומר את כולה". וראה בחיי כאן: ובמדרש אלה הדברים רבה כל המצוה כלה מצוה עד שתכלה כל המצוה ובאור זה כו' ועוד דרשו כו' – ע"ד ל' רש"י שלפנינו.
- 6. ומ"ש בגו"א כאן "ואין לומר דלכך כתב המצוה דקאי על כל התורה כולה כו' לא שייך כו' היום דלא נצטוו באותו יום בכל התורה" – ראה לקמן בפנים ס"ד.
- 7. ואתחנן ה, כח. ו, כה.
- 8. וכן לקמן עקב יא, ח. כב. ראה טו, ה. שופטים יט, ט. תבא כז, א (וראה גם וילך לא, ה). ואולי יש לחלק דברוב מהנ"ל (לבד דעקב יא, ח. ותבוא שם) נאמר "המצוה הזאת".
- 9. ולהעיר מפרש"י ויצא לא, יג "דרך המקראות לדבר כן".
- 10. ברא"ם: ששם מצוה הוא שם המין וכאילו אמר כל המצות. וראה דבק טוב.
דברים רבה ח׳:ד׳ - הטקסט מספריא
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ד, כב): כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וגו', אָמַר רַבִּי חִיָּא קִילוֹרִית לָעַיִן מְלוּגְמָא לְמַכָּה, כּוֹס עִקָּרִין לִבְנֵי מֵעַיִם קִילוֹרִית לָעֵינַיִם, דִּכְתִיב (תהלים יט, ט): מִצְוַת ה' בָּרָה מֵאִירַת עֵינָיִם, מְלוּגְמָא לְמַכָּה, דִּכְתִיב (משלי ג, ח): רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶיךָ. וְכוֹס עִקָּרִין לִבְנֵי מֵעַיִם, דִּכְתִיב (משלי ג, ח): וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, לְמִי שֶׁמּוֹצִיאָן מִפִּיו. מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שֶׁהָיָה מְמַהֵר בְּכָל תַּלְמוּדוֹ בְּשָׁעָה אֶחָת, פַּעַם אַחַת חָלָה וְשָׁכַח אֶת כָּל תַּלְמוּדוֹ, מִי גָרַם לוֹ עַל יְדֵי שֶׁלֹא הָיָה אוֹמְרוֹ מִפִּיו. וְנִתְפַּלֵּל עָלָיו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְחָזַר כָּל תַּלְמוּדוֹ. דָּבָר אַחֵר, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, לְמִי שֶׁמּוֹצִיאָן לַאֲחֵרִים. דָּבָר אַחֵר, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, לְמִי שֶׁמַּמְצִיא אוֹתָן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, א): כָּל הַמִּצְוָה, מַהוּ כָּל הַמִּצְוָה, עַד שֶׁתְּכַלֶּה כָּל הַמִּצְווֹת. וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא, לִרמ''ח אֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. הֲרֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת. דָּבָר אַחֵר, כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כָּל מִי שֶׁמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גּוֹמְרָהּ גּוֹרֵם שֶׁיִּקְבֹּר אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וּמִמִי אַתְּ לָמֵד מִיהוּדָה שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה וְלֹא גְּמָרָהּ, כֵּיצַד בְּשָׁעָה שֶׁבָּא יוֹסֵף אֵצֶל אֶחָיו וּבִקְּשׁוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, כ): לְכוּ וְנַהַרְגֵּהוּ, עָמַד יְהוּדָה וְלֹא הִנִּיחָן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, כו): מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ, וְשָׁמְעוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶן, וְאִלּוּ אָמַר לָהֶן נַחֲזִירֶנוּ אֵצֶל אָבִינוּ הָיוּ שׁוֹמְעִין לוֹ, וְעַל יְדֵי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה וְלֹא גְמָרָהּ, קָבַר אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לח, יב): וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה, וּכְתִיב (בראשית מו, יב): וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. דָּבָר אַחֵר, כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא כָּל מִי שֶׁמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גּוֹמְרָהּ וּבָא אַחַר וְגוֹמְרָהּ, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁגְּמָרָהּ, כֵּיצַד, משֶׁה הִתְחִיל בְּמִצְוָה שֶׁנָּטַל עַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף עִמּוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יט): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ וגו', וְעַל יְדֵי שֶׁלֹא הִכְנִיסָן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת עַל שְׁמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּבְרוּ אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כד, לב): וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם, אֲשֶׁר הֶעֱלָה משֶׁה מִמִּצְרַיִם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה קָבְרוּ אוֹתָן בִּשְׁכֶם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְגַנָּבִים שֶׁגָּנְבוּ חָבִית שֶׁל יַיִן, הִרְגִּישׁ בָּהֶם בַּעַל הַבַּיִת, אָמַר לָהֶם יֶעֱרַב עֲלֵיכֶם, אֶלָּא בְּחַיֵּיכֶם מִשֶּׁאַתֶּם שׁוֹתִים אֶת הַיַּיִן הַחֲזִירוּ אֶת הַקַּנְקַן לִמְקוֹמוֹ, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁמָּכְרוּ הַשְּׁבָטִים אֶת יוֹסֵף מִשְּׁכֶם מָכְרוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, יג): וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁכֶם מְכַרְתֶּם אוֹתוֹ הַחֲזִירוּ עַצְמוֹתָיו לִשְׁכֶם, כֵּיוָן שֶׁגָּמְרוּ אֶת הַמִּצְוָה נִקְרֵאת עַל שְׁמָן, הֱוֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת.
מתנות כהונה על דברים רבה ח׳:ד׳ - הטקסט מספריא
קילורית. תחבושת או תרופה לחולי העין וכן מלוגמא וכוס עיקרין מיני רפואות הן ועי' בערוך:
ממהר. לשמוע ולהבין כל דבר על בוריו:
למי שממציא. שגומר אותן עד תכלית כד"א דם התמצית:
שמתחיל כו'. דרש ג"כ המצוה לשון מיצוי כמו שדרשו חז"ל כל המצוה כלה המצוה ועי' ברבינו בחיי בפ' עקב:
[ה"ג שבא יוסף אצל אחיו ובקשו להרוג]:
על שמו שגמרה. על מי שגומרה:
יערב כו'. יהא מתוק וערב בפיכם כלומר אין בלבי על איבודי ועיין בב"ר פרשה פ"ה:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.