88
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ואילו לדעת ה"תוספות" היה במחול רק הענין של "מראה הקדוש־ברוך־הוא באצבעו", אבל האמירה איננה לצדיקים האחרים שבמחול, כהשפעה (כי אם כאמירת שבח בלבד), כי לפי שיטה זו השלום והאחדות שבמחול לא היו באופן של התכללות הדרגות השונות, כדלהלן.
יא. "מחול" – גילוי הבלתי מוגבל
ה"מחול", בעיגול, רומז לדרגה של "בלי גבול" "שאין לו סוף" (כמוסבר בדברי רבנו בחיי42), והמשמעות של "עתיד הקדוש־ברוך־הוא לעשות מחול לצדיקים" היא, ששמחתם ותענוגם וכו' יהיו מעל להגבלות. כלומר, אמנם "כל אחד ואחד מראה באצבעו" – כל אחד לפי דרגתו הפרטים שלו, אך זאת באופן שתאיר הנקודה העצמותית, ("הכתר") של דרגתו, שמעל להגבלה.
לפיכך סבורים בעלי התוספות, שלא היתה התכללות בין הדרגות, כי "התכללות" אפשרית רק במצב של "התפשטות", המאפשר קיום של דרגה אחרת. אבל בנקודה העצמותית של דרגה אחת אין כלל מקום לקיום דרגה אחרת43, ולכן הכרחי לומר, שהשלום והאחדות שבמחול הם רק באופן הראשון שהוזכר לעיל44, בסעיף י.
דברים אלו מתאימים גם לדברי חז"ל45, שלעתיד "כל אחד נכוה מחופתו של חבירו" – "חופה" היא דרגה של חופה¤ (פ"א מנוקדת בסגול), "מקיף", ה"כתר" של הצדיק ודרגתו. וב"חופה" וכתר אין התכללות, אלא, ה"חופה" של האחד "נכוה46 מחופתו של חבירו".
ויש לומר, שרש"י סובר, שכך יהיה רק בתחילת התקופה שלעתיד לבוא. אבל אחר כך תתגלה האחדות האמיתית שמצד עצם הדברים, המכיל את כל ההפכים כאחד. ועקב גילוי זה, תהיה התכללות של כל דרגות הצדיקים47, וגם דרגת הכתר שבהם, בשלום ובאחדות אמיתית.
הערות
- 42. תרומה כה, לא (בסופו). ועוד. נעתק בעץ יוסף לע"י כאן. וראה לקו"ת ואתחנן ז, סע"ב. חנוך לנער ס"ע 21 (31). (משיחת ט"ו באב תשל"ה)
- 43. ע"ד ספי' דתהו – ראה המצויין בהערה הבאה.
- 44. ע"ד התכללות של כחות העצמיים שהוא "לא מצד עצמם ולא בהם כ"א מצד מקורם .. שהן כולן שוכנות במקום אחד" (וההתכללות הכוחות זה עם זה, מה שכל הכוחות כלולים זמ"ז הוא רק בכוחות הגלויים) – ראה בארוכה ד"ה לםרבה המשרה ת"ש (בסה"מ קונטרסים ח"ב). ובכ"מ.
- 45. ב"ב עה, א.
- 46. ורק כאשר הם במחול, שהקב"ה "יושב ביניהם" – הם בשלום ואחדות ("שוכנים במקום אחד").
- 47. להעיר מהמבואר (מאמר דש"פ נח תרס"ה. ועוד) שהתכללות הספי' דאצילות באופן דמבלי אשר ימצא ראש וסוף הוא מצד "שמאיר גילוי אור עליון מעצמות אוא"ס שלימותא דכולא שאין שם הפכי' כלל".
- 17. הוא להדגיש, דזה ש"כאו"א מראה כו'", הוא לא ש"מראין זל"ז", כ"א (רק) על הקב"ה (באופן שאין שייך לזולת), כדלקמן שלדעת התוס' "ואמר ביום ההוא" הוא אמירת שבח כו'.
מצוטט בעמוד אחד
מאמרים מלוקטים 1
- חלק א ‹ בס"ד. ליל ערב ראש השנה ה'תשמ"ב לקו"ש חי"ט ע' 88
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

