77

עקיבא, לא רק שהתוצאה וההידור מכריעים על פני הפעולה שבהווה וכו', אלא שהוא רואה כאן רק את מעלת העתיד. כלומר, ר"ע רואה כאילו ההידור של קידוש שם שמים וישראל בעתיד כבר התחיל בפעולה שבהווה – במה שנראה כפגם בקידוש השם וישראל⁷³.

יג. הסיבה לאמירת "עקיבא ניחמתנו..." רק בסיפור השני

זוהי הסיבה לכך שדוקא במאורע השני, ולא בראשון, אמרו לו "עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו": השוני בפירוש הענין של "שועל שיצא מבית קדשי־הקדשים" לפי ר"ע, לעומת דעת שאר התנאים, הוא בשני דברים: לדעתם הם ראו ענין של היפך הטוב, המעורר לבכי. לדעת ר"ע, לא רק שצריך לראות את הטוב – קידוש שם שמים וישראל השלם – שיצא מכך, אלא יותר מכך: התועלת שבגאולה איננה דבר טוב הנובע מדבר אחר, רע, אלא שזהו דבר אחד: "ציון שדה תחרש" – לחורבן עצמו יש יתרון של חרישת השדה, שהמשכה הוא זריעה וצמיחה.

וזוהי נחמה כפולה: א) המעלה וההידור שבעתיד. ב) שהמעלה קיימת בהווה.

ההוכחה לכך היא "דכתיב ואעידה לי עדים... את אוריה הכהן ואת זכריה..." הפסוק עצמו מצביע על כך שאין מדובר בשני דברים שונים, אלא בדבר אחד, כמו עדות (על־פי שני עדים נעשית מציאות אחת של "עדות"⁷⁴), נבואת זכריה ונבואת אוריה הן עדות אחת⁷⁵.

לא כך בסיפור הראשון, שבו היה ר"ע "משחק" בגלל הסיבה "מה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על־אחת־כמה־וכמה", הרי זה רק לדעת רבי עקיבא, ואילו התנאים האחרים נשארו בדעתם, במיוחד שכאן צריך לראות טוב של דבר אחד ("עושי רצונו") מדבר אחר ("עוברי רצונו") – ועל כך הוא לא נתן להם הוכחה מן הפסוק, כבסיפור השני, שממנו ילמדו בקל־וחומר לגבי הסיפור הראשון.

יד. הסיבה לפירוט שמות התנאים

כך ניתן להסביר את הסיבה לכך שהגמרא מפרטת את שמות כל