65
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לשכינו – טוב לצדיק טוב לשכינו", נרמזת המשמעות של שני הענינים הכלליים אשר בענין השכינות כדלעיל: "בר מצרא" ו"תוספת שבת ויום־טוב":
המשמעות של "אוי לרשע אוי לשכינו" בעבודת האדם היא: הביטוי "אוי61 מורה על צער, כפי שנראה בטבעם של בני־אדם, שאדם השרוי בצער עמוק מתבטא בזעקה "אוי", והצער על החטאים היא עבודת התשובה הגורמת להכנעת וביטול הרע62.
ואלה הם שני הענינים: "אוי לרשע..." היא שבירת הרע. כלומר, עבודה של "סור מרע", ובנפש האדם – מרירות וכובד ראש. ואילו "טוב לצדיק..." היא עבודה של "עשה טוב", ובנפש האדם – שמחה.
כאשר יהודי עובד על עצמו ומגיע לשני כוונים אלו נגרם גם "אוי לשכינו" – שבירת וביטול הרע, סור מרע, גם אצל "שכינו", וכן "טוב לשכינו" – "ועשה טוב" אצל "שכינו".
ובעולם, באופן כללי, אלה הם שני הענינים של "בר מצרא" ו"תוספת שבת ויום טוב":
הדין של "בר מצרא" כפשוטו מחייב את האדם לנהוג להיפך מטבעו – למסור את השדה הקנוי כדי לא לגרום נזק או אפילו רק טרחה לזולתו, וזוהי העבודה של סור מרע.
וכך גם בענין של "בר מצרא" באופן כללי, שאין מדובר בעניני קדושה ומצוה, אלא בקשר לשדה וכדומה, עניני הרשות, ששם יש לדאוג בעיקר ל"סור מרע".
לעומת זאת, ב"תוספת שבת ויום טוב" מדובר על "עשה טוב": תוספת בעניני שבת ויום טוב, הוספת טוב וקדושה לעולם.
יד. אלול – "אוי לרשע ואוי לשכינו"
לפי האמור לעיל, בפירוש השני של "אוי לרשע אוי לשכינו" יובן הנאמר ב"מגלה עמוקות63 ש"אלול" ראשי תיבות "אוי לרשע ואוי לשכינו": כי, לכאורה ניתן לשאול: חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, ומהו הקשר בינו לבין ענין הפורענות של "אוי לרשע ואוי לשכינו?
אלא לפי האמור לעיל המשמעות היא, ש"אוי לרשע" היא שבירת הרע על ידי תשובה בחודש אלול, ו"אוי לשכינו" היא ההשפעה של שבירת הרע בחודש אלול על שכינו הסמוך לו, חודש אב.
הערות
- 61. ע"פ חסידות ראה צ"צ לאיכה (ע' 11 ואילך. אוה"ת לנ"ך ח"ב ע' א'מ), לתהלים (הוספה בתחלתה. ובהוצאת תשמ"ח – ע' ט).
- 62. ראה ד"ה תקעו חצר"ת בצעקת "איי". וראה מלאכת שלמה לנגעים שם: "מצאתי מוגה אי לרשע". – "אי" ע"ד החסידות ראה צ"צ לאיכה עה"פ איכה (ע' 12 ואילך. אוה"ת נ"ך ע' א'מא).
- 63. עה"ת פ' עקב (נה, א).
- 64. בגמ' שלפנינו (ובתו"כ ובנגעים שם: אוי לשכינו (בלא וא"ו). אבל בע"י כאן (ובהד"ה שברש"י בגמ', ובע"י, פי' הר"ח כאן, פרש"י במדבר ג, כט) הוא כבפנים.
רש"י על במדבר ג׳:כ״ט - הטקסט מספריא
משפחת בני קהת יחנו … תימנה. וּסְמוּכִין לָהֶם דֶּגֶל רְאוּבֵן הַחוֹנִים תֵּימָנָה — אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ, לְכָךְ לָקוּ מֵהֶם דָּתָן וַאֲבִירָם וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ עִם קֹרַח וַעֲדָתוֹ, שֶׁנִּמְשְׁכוּ עִמָּהֶם בְּמַחֲלָקְתָּם (תנחומא):
משפחת בני קהת יוחנו … תימנה THE FAMILY OF THE SONS OF KOHATH SHALL ENCAMP … SOUTHWARD — and next to them was the division of Reuben who, too, were encamped in the South (cf. Numbers 2:10) — “Woe to the wicked, woe to his neighbour!” It was on this account (on account of the friendship caused by this proximity) that some of them (the Reubenites) — Dathan and Abiram and 250 men (who were also mostly Reubenites, cf. Rashi on Numbers 16:1) — were punished together with Korah and his congregation, (cf. Numbers 16:32 ff.), because they were dragged into the quarrel with them (cf. Midrash Tanchuma, Vayera 12).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

