ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט ואתחנן שיחה ג

63

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שב"אוי לשכינו" אין הכוונה רק לענין חיצוני, עונשו של ה"שכן", אלא גם לגבי הרשעות שהשכינות משפיעה על מהותו של השכן,

ויש לומר שהוא סובר בכך גם לפי שיטתו בהלכות דעות⁴⁹: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו...", כפי שהוא מרחיב שם –

ולכן מובן שגם העונש והבזיון אינם מוגבלים לענינים הקשורים לגורם, לרשע (הנערה)⁵⁰, כי העונש הוא עקב רשעותו של השכן עצמו⁵¹.

יא. ההבדל שבין ההוכחות השונות ל"טוב לצדיק טוב לשכינו"

לפי זה מובן ההבדל, אם טוב לצדיק טוב לשכינו נלמד מההוכחה "שנאמר אמרו צדיק כי טוב...", או שלומדים ענין זה מן הכלל והסברא, כדלעיל:

ההוכחה מן הפסוק "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו" היא בפשטות⁵²: כיון שהפסוק פותח בלשון יחיד – "אמרו צדיק כי טוב" – ומסיים בלשון רבים: "כי פרי מעלליהם יאכלו", מוכח מזה שגם אחרים, השכנים של הצדיק, יאכלו יחד עם הצדיק מ"פרי..."

אבל לכאורה היה צריך להיות כתוב "כי פרי מעלליו יאכלו", הרי הם אוכלים מפרי "מעללי" הצדיק? אלא, שאכן לכך מתכוונת הגמרא בהוכחה הנלמדת מן הפסוק: מפני השכינות, לא זו בלבד שהשכנים מקבלים את התוצאה, השכר משום מעשי הצדיק, אלא יותר מכך, "פרי מעלליהם יאכלו" – חל בהם עצמם שינוי עד אשר מעללי הצדיק נעשים גם "מעלליהם".

ואת זאת "אמרו צדיק כי טוב", אומרים לצדיק – או אודות הצדיק, בשבח הצדיק^* – מפני שהענין של "פרי מעלליהם יאכלו" הוא עקב שכנותם לצדיק – הם למדו ממנו⁵³ והשתנו.

ומובן, שלפי שיטת רש"י כדלעיל, שהשכינות אינה משפיעה על מהותו של השכן⁵⁴, אלא זהו קשר חיצוני בלבד⁵⁵, אי אפשר להביא הוכחה מן

הערות

49. רפ"ו.
50. ובדבריו מפורש רק ע"ד הנערה ולא באבוה ואימי'. ומסיים: וגזרו חכמי אותו הדור על כל המשמרה* שיצאה מתוכה תרבות רעה זו כו'.
51. ועפ"ז מובנעים השינויים דפרש"י והרמב"ם בתוכן הקנס: בפרש"י במשנה ד"ה וטבעתה כ' דהקנס הוא "כדי שתשתמש בשל אחרים וגנאי הוא לה". וברמב"ם "ולא הניחו לה סימן שיורה עלי' שעבודה שלה". ולהעיר מירושלמי כאן "ויעקרו אותה ממקומה כו'". וראה לשון המאירי. ולקמן בפנים סי"ב.
52. עיון יעקב לע"י.
*. מפרשים שם (ישעי' ג, יוד).
53. להעיר מפרש"י במדבר ג, לח.
54. ומזה שעל השאלה "ומשום אבוה ואימי' קנסינן לכולה משמרה – אמר אביי אוי לרשע" ולא "אין" כבקנס האב (כדלעיל הערה 47) מוכח, שלא קנסינן להמשמרה עצמה כ"א מסובב זה מעונש הנערה כו'.
55. ועפ"ז מובן מה שהביא רש"י בתחילת פירושו "בתורת כהנים תניא וחלצו את האבנים נגע באבן שבמקצוע שניהן חולצין ואע"פ שהנגע לא נראה אלא בביתו של זה מחמת שהיתה עינו צרה בכליו חבירו לקה בשבילו מכאן אמרו כו'". שזה ששכינו לקה הוא רק בזה "שבמקצוע", ולא כגירסתנו (ופשטות הפירוש) בתו"כ עה"פ (מצורע יד, מ). ורש"י לשיטתי' בחולין קכח ב ד"ה שבזוית. וראה נגעים פי"ב מ"ו. וברע"ב ומשנה אחרונה שם.
. כ"ה בתרגום קאפח. וכ"כ במאירי. אבל בתרגום שלפנינו: כל המשפחה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.