29

שלמות גם בברכתו של הקדוש־ברוך־הוא שאין לה קצבה (שאין היא "נהמא דכיסופא" וכדומה).

וזהו ההסבר לדיוק בלשון "תוספתו של הקדוש־ברוך־הוא יתירה מן העיקר": כיון שה"תחתונים" ממשיכים את "תוספתו של הקדוש־ברוך־הוא" באמצעות עבודתם, נעשים הם וברכתם ל"עיקר", ולסיבה שבגללה יורדת לעולם "תוספתו של הקדוש־ברוך־הוא"⁴¹.

י. הפירוש הפשוט של דברי רש"י

כל האמור לעיל הם ה"ענינים המופלאים" שבפירוש רש"י, המצטט את תוכן ה"ספרי" והמדרש הנ"ל. אך מהו ההסבר הפשוט לפירוש רש"י, על פי פשוטו של מקרא^*?

רש"י אומר⁴², שברכתו של הקב"ה כאן היא ההבטחה "אשר אם יוכל איש למנות..."⁴³. בכך הוא מקשר ענין זה עם הענין של "מי מנה", שזמנו יהיה, כפי שרש"י מפרש: "כתרגומו", כאשר "עתידין דיחסנון עלמא"⁴⁴ – לעתיד לבוא.