359
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אלו שונא זמה הוא" (שפרטי עצת בלעם נמצאים ב"חלק"), אלא לענין בספרי שקשור למדובר "בחלק", דהיינו כלל הענין ל"אלקיהם של אלו שונא זמה הוא".
ג. בפסוקנו – גם "דבר בלעם" ולא רק "עצת בלעם"
ההסבר לכך הוא: ההבדל בפשטות בין הפסוק בפרשתנו לבין הפסוק בפרשת בלק הוא: בפרשת בלק נאמר "לכה איעצך", ולכן מפרש רש"י רק "ומה היא העצה – אלקיהם של אלו שונא זמה...". לעומת זאת בפסוק שבפרשתנו לא כתוב "בעצת בלעם", אלא "בדבר בלעם", ומובן שיחד עם העצה נאמר גם "דבר", דבור של בלעם15 הקשור לעצה16.
ומכך שהפסוק אמור בקשר לטענת משה מדוע לא הרגו במלחמה גם את הנשים, מובן, ש"דבר בלעם" קשור דוקא לכאן.
ולכן אין רש"י מפרש רק את עצת בלעם, אלא גם את "דבר בלעם" – "אמר להם אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם אין אתם יכולים להם...", שהביא לעצת בלעם: "אלקיהם של אלו שונא זמה...".
ההסבר לכך הוא: טענת משה "החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל... על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה'" לא היתה רק על כך שבעבר הן הכשילו את ישראל וגרמו למגפה17. הטענה היתה בקשר למלחמה שהתנהלה עתה נגד מדין, ולכן "ויקצוף משה על פקודי החיל... הבאים מצבא המלחמה". כלומר, המדינים שלחו את "בנותיהם לזנות" כדרך להלחם בישראל ולהכחידם18 ר"ל, עשו זאת ב"דבר בלעם": במלחמה גשמית אי אפשר לנצח את ישראל, כי "אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם...", ולכן "בואו ואשיאכם עצה אלקיהם של אלו שונא זמה", יוצא, שבנות מדין ניהלו בפועל את מלחמת מדין כנגד ישראל.
ולכן חשוב כאן גם "דבר בלעם", ולא רק עצת בלעם בלבד.
ד. בלעם שלל בדבריו גם גבורה רוחנית נגד ישראל
לפי זה מובן מדוע מביא רש"י את פרטי דברי בלעם:
הערות
- 15. ראה ספרי כאן: "מה הי' דבר בלעם כו'".
- 16. להעיר שבת"א כאן "בעצת בלעם". ועד"ז בתיב"ע "בעיצתא דבלעם". ובפ' בלק שם כתב דרשת רז"ל ע"ז. וגם בת"א פי' "אמלכינך מה דתעבד". ואכ"מ.
- 17. והיינו שבסיבתם היתה המלחמה (ראה אברבנאל ומלבי"ם כאן) דאז הי' מספיק שיאמר רק עצת בלעם "אלקיהם של אלו שונא זמה כו'".
- 18. אף שבלק אמר מתחלה רק "ואגרשנו מן הארץ" (בלק כב, ו ובפרש"י שם, יא) הרי כוונת בלעם ומדין בכלל הי' "וגרשתיו מן העולם" (פרש"י שם). ובפרש"י שם כג, יט: ואתה (בלק) סבור להמיתם במדבר. וראה פרש"י פרשתנו לא, ב.
רש"י על במדבר כ״ב:י״א - הטקסט מספריא
קבה לי. זוֹ קָשָׁה מֵאָרָה לִּי, שֶׁהוּא נוֹקֵב וּמְפָרֵשׁ (שם):
וגרשתיו. מִן הָעוֹלָם, וּבָלָק לֹא אָמַר אֶלָּא וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ — אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְהַסִּיעָם מֵעָלַי, וּבִלְעָם הָיָה שׂוֹנְאָם יוֹתֵר מִבָּלָק (שם):
קבה לי CURSE FOR ME — this is worse than ארה לי, (the expression which Balak had actually used, v. 6), for in the case of this verb it means that one mentions and pronounces in full [the name of God] when cursing (cf. Rashi on Leviticus 24:16) (Midrash Tanchuma, Balak 5).
וגרשתיו AND I WILL DRIVE THEM OUT, meaning from the world; but Balak had said only, (v. 6) “and I will drive them out from the land”: I seek only to make them move away from me. Balaam, however, hated them even more than did Balak (cf.Midrash Tanchuma, Balak 5).
רש"י על במדבר ל״א:ב׳ - הטקסט מספריא
מאת המדינים. וְלֹא מֵאֵת הַמּוֹאָבִים, שֶׁהַמּוֹאָבִים נִכְנְסוּ לַדָּבָר מֵחֲמַת יִרְאָה, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים מֵהֶם שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹלְלִים אוֹתָם, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא "וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (דברים ב'), אֲבָל מִדְיָנִים נִתְעַבְּרוּ עַל רִיב לֹא לָהֶם; דָּ"אַ, מִפְּנֵי שְׁנֵי פְרֵידוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם — רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית (בבא קמא ל"ח):
מאת המדינים [AVENGE THE CHILDREN OF ISRAEL] OF THE MIDIANITES — but not of the Moabites, for the Moabites entered into the matter out of fear, because they feared that they might plunder them, since about them it was stated only, (Deuteronomy 2:9) “Do not contend with them in battle”; but the Midianites, however, had got excited (had interfered) in a quarrel that did not concern them. Another explanation of why God forbade them to wage war against the Moabites, and which explains at the same time why they had been forbidden to wage war against the Ammonites (cf. Deuteronomy 2:19): because, said He, of the two goodly doves (virtuous women) which I am to bring forth from them, — Ruth the Moabitess, and Naamah the Ammonitess [Solomon's wife] (Bava Kamma 38b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.