333
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וכדומה, הרי משה רבינו – הרועה הנאמן של כל ישראל, שמוסר נפשו עבור כל יהודי46 – מתמסר גם ליהודים כאלו47, עד כדי כך שגם הם נחשבים לצאן מרעיתו, והמנין הוא "לידע מנין הנותרות"48, גם הם חלק מ"עדרו", ויותר מכך – אין הם חלק "בקצה המחנה"49, אלא "תוך עדרו",
והנהגה זו נעשית תורה והוראה לכל יהודי. שלהם אומרים50: זכרו תורת משה עבדי.
הערות
- 46. ראה תשא (לב, לב ובפרש"י): ועתה אם תשא כו' ואם אין כו'.
- 47. ולהעיר שגם הם נכללו בההוראות דאופן חלוקת הארץ, דיוצאי מצרים שמתו – יירשו את החיים באי הארץ (פרש"י פרשתנו כו, נה), אף שהייתה המציאות דנטילת החלק מיוצאי מצרים (מהמרגלים – פרש"י שלח יד, לח).
- 48. ולהעיר מבמדב"ר ס"פ בלק (נעתק לעיל (משיחת ש"פ פינחס תשל"ד) בשוה"ג להערה 13) דגם "המתים במגפה" עצמם נמנו. ולהעיר מהשינוי, דרק "המתים במגפה" נאמר מספרם בתושב"כ, ולא אלה שנהרגו ע"י שופטי ישראל.
- 49. בהעלותך יא, א ובפרש"י.
- 50. מלאכי ג, כב.
רש"י על במדבר כ״ו:נ״ה - הטקסט מספריא
לשמות מטות אבתם. אֵלּוּ יוֹצְאֵי מִצְרַיִם; שִׁנָּה הַכָּתוּב נַחֲלָה זוֹ מִכָּל הַנְּחָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל הַנְּחָלוֹת הַחַיִּים יוֹרְשִׁים אֶת הַמֵּתִים וְכָאן מֵתִים יוֹרְשִׁים אֶת הַחַיִּים, כֵּיצַד? שְׁנֵי אַחִים מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ לָהֶם בָּנִים בְּבָאֵי הָאָרֶץ, לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁלֹשָׁה, הָאֶחָד נָטַל חֵלֶק אֶחָד וְהַשְּׁלֹשָׁה נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ, חָזְרָה נַחֲלָתָן אֵצֶל אֲבִי אֲבִיהֶן וְחָלְקוּ הַכֹּל בְּשָׁוֶה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לשמות מטות אבתם ינחלו — שֶׁאַחַר שֶׁנָּטְלוּ הַבָּנִים, חִלְּקוּהָ לְפִי הָאָבוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, וְאִלּוּ מִתְּחִלָּה חִלְּקוּהָ לְמִנְיַן יוֹצְאֵי מִצְרַיִם לֹא הָיוּ נוֹטְלִין אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה אֶלָּא שְׁנֵי חֲלָקִים, עַכְשָׁו נָטְלוּ אַרְבָּעָה חֲלָקִים (ספרי; בבא בתרא קי"ז):
אך בגורל. יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה" (שופטים א'), וְאוֹמֵר (יהושע י"ט) "עַל פִּי ה' נָתְנוּ לוֹ אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל" (ספרי):
מטות אבתם. יָצְאוּ גֵרִים וַעֲבָדִים:
לשמות מטה אבתם ACCORDING TO THE NAMES OF THE TRIBES OF THEIR FATHERS [THEY SHALL INHERIT] — These (the fathers referred to) were they who came out of Egypt. — Scripture treated this inheritance differently to all other inheritances mentioned in the Torah, for in the case of all other inheritances the living become heirs to the dead, whilst here the dead become heirs to the living. How is this so? Two brothers who were of those who came out of Egypt who had sons at least twenty years old amongst those who came into the Land, one son to this and three to that, the one son took one portion, and the three took three portions, for it is said, (v. 53) “To these (enumerated in the census taken immediately before they entered Palestine) shall the land be divided”. Their inheritance (that of these four) returns to (is regarded as having belonged to) their fathers’ father, and they (the two brothers who have four sons between them), divide equally. This is what is stated, “according to the names of the tribes of their fathers they shall inherit” — that after the sons have received they divide it according to the fathers who came out of Egypt. If, however, they had straightway divided it according to the number of those who came out of Egypt these four would have taken only two portions, whilst now they take four portions (Bava Batra 117a; Sifrei Bamidbar 132:1).
אך בגורל — Joshua and Caleb are excepted from this method of division (since אך is a limiting term) and so indeed it states, (Judges 1:20) “And they gave Hebron to Caleb as Moses had said” (cf. Rashi on Numbers XlV. 24), and it further states, (Joshua 19:50) “According to the command of the Lord they gave him (Joshua) the city which he had asked” (Sifrei Bamidbar 132:3).
מטות אבתם THE TRIBES OF THEIR FATHERS — Consequently proselytes and slaves were excepted (Sifrei Bamidbar 132:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.