277
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ויש לומר, שבכך שהרמב"ם קובע הלכות אלו בסוף ספרו היד החזקה, שהוא ספר של "הלכות", הרי הוא מדגיש בכך, שהשלימות של קיום התורה וההלכה היא כאשר ישנו ענין ה"מלכים"40. כפי שמובן גם בפשטות, שהקיום המושלם של כל מצוות התורה והלכותיה, אפשרי כאשר יש מלך על כל ישראל, שעל־ידו מתבצעת המצוה של מלחמות ה'41, "להכרית זרעו של עמלק", והמצוה "לבנות בית הבחירה", שרק אז אפשרי קיום כל הלכות התורה.
בפועל התממש ענין זה על ידי דוד המלך, אשר היה מלך42 על כל ישראל, ישראל ויהודה. הוא כבש את ארץ ישראל, סיים והשלים את המלחמות – "וה' הניח לו מסביב מכל אויביו"43, ועל־ידו התחילו ההכנות44 לבנין בית המקדש בירושלים – "ויאמר דוד זהו בית ה'..."45. ואז התאפשר קיום התורה והמצוות בשלימות.
ט. מהות המשיח – החזרת השלימות שבקיום התורה
את הלכות משיח קובע הרמב"ם בסוף הלכות מלכים ומלחמותיהם*, אשר בסוף ספרו היד החזקה, כי זוהי מהותו של משיח על פי ההלכה:
בפרק י"א של הלכות מלכים אין הרמב"ם מפרש רק את עצם ביאת המשיח והחובה להאמין בו, אלא גם את מהותו, פעולותיו ואופן התגלותו, אשר בכך מתבטאת החובה להאמין בו.
וזוהי כוונת הרמב"ם בדבריו בתחילת הפרק: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד46 ליושנה לממשלה47 הראשונה ובונה המקדש
הערות
- 40. להעיר מסהמ"צ להרמב"ם מ"ע קעג (בתרגום ר' שלמה אבן איוב (הובא בהוצאת הר"ח העליר)): שצונו למנות עלינו מלך מישראל שיעמיד אמונתנו. (אבל ראה תרגומו (העליר) ובסהמ"צ לפנינו והוצאת הר"י קאפח). ובהל' מלכים ספ"ד "ותהי' מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת כו'".
- 41. ראה רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ח. ספ"ד שם.
- 42. ראה רמב"ם שם פ"א ה"ז: מכיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות כו'. שם ה"ט.
- 43. ש"ב ז, א. הובא ברמב"ם ריש הל' מלכים ה"ב.
- 44. דה"א כח־כט.
- 45. שם כב, א. הביאו הרמב"ם ריש הל' ביהב"ח ה"ג. וראה סוטה ט, סע"א. וראה סמ"ג מ"ע קסג: זמן מצוה זו של בנין ביהב"ח לא הגיעה עד ימי דוד. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 320 ואילך.
- *. להעיר דבהכותרת לפרקים יא ויב דהל' מלכים בדפוס וינציאה רפד. שי – "הלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח".
- 46. כ"ה בדפוסים שלפנינו. ובכת"י ודפוסים הנ"ל (בהערה 3) "בית דוד".
- 47. בכת"י הנ"ל ודפוס רומי וקושטא הנ"ל "הממשלה". ושם ברמב"ם הנ"ל (הערה 3) מכת"י: בממשלה, ממשלה.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ד׳ - הטקסט מספריא
רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך המלחמות וקוצב לו מכס ואסור להבריח מן המכס שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס ילקח ממונו או יהרג שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים ולהלן הוא אומר יהיו לך למס ועבדוך מכאן שנותן מס וקוצב מכס ודיניו בכל אלו הדברים וכיוצא בהן דין שכל האמור בפרשת מלך מלך זוכה בו.
ושולח בכל גבול ישראל ולוקח מן העם הגבורים ואנשי חיל ועושה מהן חיל למרכבתו ובפרשיו ומעמיד מהן עומדים לפניו ומעמיד מהן אנשים לרוץ לפניו שנאמר ושם לו במרכבתו ופרשיו ורצו לפני מרכבתו ולוקח מן היפים שבהם להיות שמשים ועומדים לפניו שנאמר ואת בחוריכם הטובים יקח ועשה למלאכתו.
וכן לוקח מן בעלי האומניות כל מה שהוא צריך ועושין לו מלאכתו ונותן שכרן ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות למלאכתו ונותן שכרן או דמיהן שנאמר ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו.
וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים נשים בכתובה וקדושין ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו אבל ההדיוט אסור בפילגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד ויש לו [רשות] לעשות הפילגשים שלוקח לארמונו טבחות ואופות ורקחות שנאמר ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות.
וכן כופה את הראויין להיות שרים וממנה אותם שרי אלפים ושרי חמשים שנאמר ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים.
ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו אם אין להם מה יאכלו אלא משם ונותן דמיהן שנאמר ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו.
ויש לו מעשר מן הזרעים ומן האילנות ומן הבהמה שנאמר וזרעיכם וכרמיכם יעשור וגו' צאנכם יעשור.
המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם.
כל הרוגי המלך ממונן למלך וכל הממלכות שכובש הרי אוצרות המלכים למלך ושאר הבזה שבוזזין בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל מחצה בראש ומחית הבזה חולקין אותה כל אנשי הצבא ביחד עם העם היושבין על הכלים במחנה לשמרם חולקין בשוה שנאמר כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו.
כל הארץ שכובש הרי היא שלו ונותן לעבדיו ולאנשי המלחמה כפי מה שירצה ומניח לעצמו כפי מה שירצה ובכל אלו הדברים דינו דין ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה' שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה' הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו אע"פ שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד וגו' ואמר לו אחיה ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כז ‹ הוספות - שיחות בקשר לתקנת לימוד הרמב"ם ‹ שיחה ג ‹ 249 לקו"ש חי"ח ע' 277
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.