237

גילוי של "פנימיות עתיק"⁷¹, יוכר בגלוי שמהותו של הגוף היא הנשמה האלקית שבו, ולא תתאפשר כלל טומאת מת⁷². חוקת ההיטהרות ממנה תתגלה אז לכל אחד⁷³.

יא. מהות משה רבינו – מסירות נפש

לפי זה מובן, שהענין של "לך אני מגלה טעם פרה" לא גרם ח"ו לפגם בשלמות מסירות־הנפש אצל משה רבינו:

טעם פרה אדומה שנגלה למשה איננו טעם שכלי¹² ה"מלובש" בשכל, אלא נתגלה בשכלו של משה רצון עצמיות ה', עד שזה נהפך גם למהות של שכלו.

ואדרבה: פגם במסירות נפש ייתכן אצל מי שמציאותו היא עצמאית ונפרדת, והוא צריך למסור את נפשו לאלקות, ולעמול להיפך מהרגלי שכלו, כדי להבין את התורה⁷⁴. לעומת זאת כל מציאותו של משה רבינו היא אלקות⁷⁵, ולכן עצם מהותו היא מסירות נפש⁷⁶.

יב. הקשר לי"ב־י"ג תמוז

יש לומר, שזהו הקשר⁷⁷ בין פרשת חוקת לבין י"ב־י"ג תמוז, חג הגאולה של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר:

בעל השמחה והגאולה היה חדור בעבודה של מסירות נפש בפועל⁷⁸, במיוחד בעבודה של הרבצת התורה במדינה ההיא שבה היה המאסר (רוסיה), שבה נדרשה מסירות נפש לכל ענין של תורה ומצוות – מן הכללי ביותר ועד לפרט הקטן ביותר,

לפיכך היתה הגאולה מן המאסר באופן, שביחד עם היותה נס גלוי שמעל לטבע, היא "התלבשה" והתיישמה בטבע.

ההסבר לכך הוא: בהנהגת ה' את העולם יש מספר אופנים⁷⁹, כדלהלן: הנהגה טבעית, הנובעת משם "אלקים"⁸⁰ (בגימטריא "הטבע"), דרגת האלקות ה"מלובשת" בעולם, והעולם תופס מקום – דרגת "ממלא כל עלמין";

הנהגה ניסית, כאשר הנהגת הטבע מתבטלת. זו נובעת משם "הוי'" שמעל לטבע, דרגת האלקות שמעל לעולם – דרגת "סובב כל עלמין", ולכן היא מתבטאת בביטול הטבע;