208

י. בעולםהזה–שויוןבדרגות גורם לפילוג

כך מובנים דברי חז"ל⁶⁸ "קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה". מן השימוש בביטוי "שפקח היה" למרות שעד עתה לא שמענו על פקחותו, מובן, שמענין זה עצמו רואים ש"פקח היה", ובכל זאת – "מה ראה לשטות זה" – ב"פקחות" מעורב ענין של "שטות".

ההסבר לכך הוא: הפקחות והחכמה היא, כדברי חז"ל⁶⁹ – "איזהו חכם הרואה את הנולד". החכם אינו רואה את הגלוי שבדבר, אלא גם את התוכן הפנימי והנסתר, שיתגלה מאוחר יותר.

כלומר, טענת קרח "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'", שאין מקום לדרגות שונות בישראל, נבעה מחכמתו ופקחותו, מכיון שראה את השלום והאחדות שבשרש ישראל, ששם אין דרגות שונות, אלא אחדות פשוטה⁷⁰, דבר שיתבטא לעתיד לבוא גם בשלום ואחדות שיהיו בעולם, כפי שנאמר⁷¹ על התקופה שלעתיד לבוא "ולא ילמדו איש את רעהו... כי כולם ידעו אותי".

אבל היתה זו "שטות", כי אחדות אמיתית כזו קיימת רק בשורש הבריאה (ולעתיד לבוא), ואילו כאן למטה בזמן של "היום לעשותם"⁷², הרי מצב כזה⁷³ איננו אחדות ושלום, אלא מחלוקת.

יא. "כל העדה כולם קדושים" במידה שווה, נוצר מכך פילוג

ההסבר לנאמר לעיל הוא: כאשר אומרים "כל העדה כולם קדושים" במידה שווה, ולכן גם ישראל (שאיננו כהן) יכול להיכנס לבית המקדש ולהקריב קרבנות וקטורת, הרי מאחר שאין זו דרגתו ואופן עבודתו נוצר מכך פילוג, "ואתפלג": הניצוץ (הבורא⁷⁴) האלקי שבכל יהודי (שמבחינתו הוא מקבל בדרך כלל את השפעת קדושת הכהן הגדול, באמצעות עבודת הכה"ג) מסתלק למעלה, כי אין דרגתו הפרטית מסוגלת לשאת דרגה נעלית כזו של קדושה, והניצוץ הפרטי שלו (נברא) יורד ונבלע למטה.

ובדומה לכך לגבי כלל ישראל: כאשר אין מצב של "תתנשאו על קהל ה'", כאשר נופלות המחיצות המבדילות בין כהנים ללוים ולישראלים, בין הכהן הגדול לכל העם (שדוקא באמצעותן