202
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
קרח
א. הדמיון בין חטא לעונשו – במחלוקת קרח
במחלוקתם על משה ואהרן, נענשו קרח ועדתו בשני עונשים: "את כל האדם אשר לקרח" ודתן ואבירם נבלעו – "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה"1, וחמישים ומאתים איש, מקריבי הקטורת, נשרפו2.
ידוע, שהעונשים הבאים מלמעלה הם בדומה לעבירה שעושה האדם, כלשון חז"ל3: במדה שאדם מודד בה מודדים לו. וזאת – לכל הדעות, ואפילו לפי הדעה4 ששכר ועונש אינם תוצאה של המצוות והעבירות, אלא ענין סגולי בפני עצמו, ועל־אחת־כמה־וכמה לפי הדעה4. שהשכר והעונש הם תוצאה טבעית של מעשה האדם5.
צריך, אפוא, להבין: מהו הקשר והדמיון שבין העונשים של שריפה והיבלעות באדמה, לבין החטא והפגם של אנשים אלו – מחלוקתם על משה ואהרן6? ג
ב. שאלות על הביטוי של הקשר הנ"ל
לגבי עונש הבליעה – "וירדו... חיים שאולה" – ניתן היה להסביר בפשטות7, שכנגד מחלוקת קרח ועדתו על המינויים שמינה משה, באומרם שמשה עשה את כל המעשים מלבו8, וכנגד כוונתם להתנשא על־ידי המחלוקת לכהונה וכדומה, הם הידרדרו עד אשר "ירדו... חיים שאולה" – שיא של ירידה.
וכן לגבי עונש השריפה:
מפשט הפסוקים מובן9, שעונש השריפה בא על הקרבת הקטורת, שקשורה לאש. וכיון שהיתה זו אש זרה10, משום שלא היו כהנים, לכן "ואש יצא מאת ה' ותאכל...".
אך עדיין לא מובן: הרי את הקטורת ציוה עליהם משה להקריב! אמנם, היה זה כדי לברר בענין "האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש"11, "וכולכם אובדים"12,
הערות
- 1. טז, לב־לג.
- 2. שם, לה.
- 3. סוטה ח, ב ואילך.
- 4. ב' הדיעות הובאו ונתבארו בשל"ה בית אחרון (יב, א־ב).
- 5. ראה גם תניא פכ"ד בהגהה. לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 137, וש"נ.
- 6. כן הקשה באברבנאל (השאלה הט"ו) בנוגע לעונש הבליעה. וראה מפרשי התורה כמה ביאורים ע"ד הדרוש כו' והסוד.
- 7. בחיי פרשתנו טז, לה. אמרי נועם (להר"י דילישקאש. קושטא שנת ש'. ירושלים תש"ל) שם. מושב זקנים שם, לב. וראה במדב"ר פי"ח, ד. אברבנאל עה"פ.
- 8. טז, כח ואילך.
- 9. טז, ו־ז (תנחומא ורש"י שם). לה. יז, ה (וראה משכיל לדוד בפרש"י שם). וראה אברבנאל שם.
- 10. ע"ד בשמיני (יוד, א) בחטא נדב ואביהו. וראה תנחומא פרשתנו ה. פרש"י שם, ו: "שבו נשרפו כו'".
- 11. טז, ז.
- 12. תנחומא ופרש"י הנ"ל.
במדבר רבה י״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקַּח קֹרַח, לָקַח טַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לִטֹּל עֵצָה מֵאִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (במדבר ח, ו ז): קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם, וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם וגו' וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם, מִיָּד עָשָׂה כֵן לְקֹרַח, הִתְחִיל לַחֲזֹר עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ מִי עָשָׂה לְךָ כָּךְ, אָמַר לָהֶם משֶׁה עָשָׂה בִּי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא נְטָלַנִי בְּיָדַי וְרַגְלַי וְהָיוּ מְנִיפִין אוֹתִי וְאוֹמֵר לִי הֲרֵי אַתָּה טָהוֹר, וְהֵבִיא אֶת אַהֲרֹן אָחִיו וְקִשְׁטוֹ כַּכַּלָּה וְהוֹשִׁיבוֹ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, מִיָּד הִתְחִילוּ שׂוֹנְאֵי משֶׁה לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָמְרוּ משֶׁה מֶלֶךְ, וְאַהֲרֹן אָחִיו כֹּהֵן גָּדוֹל, וּבָנָיו סְגָנֵי כְּהֻנָּה, תְּרוּמָה לַכֹּהֵן, מַעֲשֵׂר לַכֹּהֵן, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת לַכֹּהֵן, מִיָּד (במדבר טז, ג): וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה, מִיָּד (במדבר טז, ג): וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּנֵּס קֹרַח עֲדָתוֹ, וְאָמַר לָהֶם הִרְבֵּיתֶם עָלֵינוּ מַשֹּׂוֹי יוֹתֵר מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם, טוֹב לָנוּ תַּחַת מִצְרַיִם מִתַּחַת יֶדְכֶם, וּבִקְּשׁוּ לְסָקְלוֹ, לְפִיכָךְ (במדבר טז, ד): וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו, אָמַר לָהֶם משֶׁה לֹא לִמְלוּכָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ וְלֹא לְאַהֲרֹן אָחִי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, יא): וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו. אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא כָּךְ צִוִּיתָנִי (שמות כח, א): וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ, וַהֲרֵי עוֹמְדִים כְּנֶגְדֵנוּ לְהָרְגֵנוּ, אָמַר (במדבר טז, ה): בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ, מַהוּ כֵן, אָמַר רַבִּי נָתָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם נִתְקַבְּצוּ כָּל חַרְטֻמֵּי הָעוֹלָם וּבִקְשׁוּ לַהֲפֹךְ אֶת הַבֹּקֶר לְעֶרֶב לֹא יוּכְלוּ, וּכְשֵׁם שֶׁהִבְדַּלְתִּי בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ כֵּן הִבְדַּלְתִּי אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. מִיָּד (במדבר טז, יב): וַיִּשְׁלַח משֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה, לֹא נֵלֵךְ וְלֹא נָבוֹא אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לֹא נַעֲלֶה, (משלי יח, ז): פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ פָּתְחוּ פִּיהֶם לְפֻרְעָנוּת, לוֹמַר שֶׁהֵן מֵתִין בִּירִידָה וְלֹא בַעֲלִיָּה, כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ כָּךְ מֵתוּ (במדבר טז, לג): וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה. אָמַר משֶׁה הוֹאִיל וְלֹא רָצוּ לֵילֵךְ אֶצְלִי אֲנִי אָבוֹא אֶצְלָם אוּלַי יִתְבַּיְשׁוּ וְיַחְזְרוּ בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, כה): וַיָּקָם משֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם, כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ הִתְחִילוּ לְחָרֵף וּלְגַדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, כז): וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, וְכִי יוֹשְׁבִין אוֹ כּוֹרְעִים אוֹ נוֹפְלִים יוֹצְאִים בְּנֵי אָדָם, אֶלָּא כְּשֶׁיָּצְאוּ הֵן מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין, נֶאֱמַר כָּאן יְצִיאָה וְהַצָּבָה, וְנֶאֱמַר בְּגָלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי יְצִיאָה וְהַצָּבָה, דִּכְתִיב (שמואל א יז, ד טז): וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם וגו' וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם, מַה יְּצִיאָה וְהַצָּבָה הָתָם בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין, אַף כָּאן בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין, לְפִיכָךְ פָּתַח משֶׁה וְאָמַר (במדבר טז, כט): אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה, (במדבר טז, לב): וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה מַחֲלֹקֶת, שֶׁכָּל הָעוֹזֵר בְּמַחֲלֹקֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַבֵּד אֶת זִכְרוֹ, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (במדבר טז, לה): וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין קוֹנְסִים אֶלָּא מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה וּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה מִבֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בְּמַחֲלָקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח תִּינוֹקוֹת בֶּן יוֹמָן נִשְׂרְפוּ וְנִבְלְעוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית, דִּכְתִיב (במדבר טז, כז): וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם (במדבר טז, לג): וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה, לְכָךְ כְּתִיב: וַיִּקַּח קֹרַח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.