194
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ג) עבודת כהן, ובמיוחד כהן גדול72, שאסור לו לצאת מירושלים73 – יראה שלם74 – שלמות היראה היא העבודה במסירות נפש. יתר־על־כן: ומן המקדש לא יצא75, הוא צריך להיות תמיד מאוחד עם אלקות, עד כדי כך שיש לכהן הגדול עבודה מיוחדת לו – הכניסה ביום הכיפורים אחת76 בשנה, לקדש הקדשים, שזוהי מסירות נפש בגלוי – הענין של "יחידה ליחדך"77.
יא. ההסבר לענינים המנוגדים
לפי זה ניתן להסביר את שני הענינים ההפכיים שבעבודת שבט לוי לעומת עבודת כהן גדול, שעבודת שבט לוי שייכת באופן מעשי לכל אחד, כהנהגה תמידית, ואילו בעבודת כהן גדול צריך להיות רק "רוצה בכך", ומצד שני עבודת הלוי אינה חובה על כל אחד, אלא על מי ש"נדבה רוחו", ולעומתה לגבי עבודת כהן גדול צריך להיות בכל יהודי הענין של "רוצה בכך", כדלהלן:
בעבודת ישראל בעולם הזה, קיימים שני האופנים דלעיל: עבודת האדם עם עצמו, ועבודתו עם העולם. באופן כללי, זהו ההבדל בין מארי תורה לבין מארי עובדין טבין70. עיקר עבודת כל יהודי היא עיסוק בקיום המצוות78, כי על־ידי כך מתגשם הענין של דירה בתחתונים79.
אך אצל מי ש"נדבה רוחו" יכולה להיות עיקר העבודה באופן של מארי תורה, מובדל מעניני העולם.
עבודת הכהן הגדול, דבקות בה' באופן של מסירות נפש, אינה מתאימה להיות סדר קבוע לכל אחד ואחד בכל יום80 בעבודת ה' לו, אך כל יהודי צריך להיות "רוצה בכך".
בשני סוגי העבודות צריך להיות אצלו הרצון להיות דבק לאלוקות במסירות־נפש81, אך כיון שרצון ה' הוא
הערות
- 72. שכל כהן יכול להיות כה"ג.
- 73. ראה רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה ה"ז.
- 74. תוד"ה הר (תענית טז, א).
- 75. אמור כא, יב. וראה רמב"ם שם. הל' ביאת המקדש פ"א ה"י.
- 76. אחרי טז, לד. וראה תוד"ה עד (מנחות יח, א) אחת .. יחידה – והרי העבודה דמסנ"פ היא מצד בחי' יחידה.
- 77. נוסח הושענות יום ג.
- 70.
- 78. אלא שכמובן גם להם צ"ל קביעות עתים לתורה ועכ"פ פ"א שחרית פ"א ערבית.
- 79. ראה תניא פל"ז בארוכה.
- 80. להעיר שברמב"ם הל' שמיטה ויובל שם מסיים "דבר המספיק לו" וברדב"ז שם "ולא שישליך עצמו על הציבור", והיינו שהוא "עושה מלאכה כו' מעט כו' כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה כו' הרי"ז כו'" (רמב"ם הל' ת"ת פ"ג ה"ט־י). משא"כ "כה"ג (ודוגמתו) צריך שיהי' גדול מכל אחיו כו' אין לו ממון כל הכהנים נותנין לו משלהן כ"א לפי עשרו עד שיעשיר יותר מעשיר שבכולן" (רמב"ם רפ"ה מהל' כלי המקדש, וש"נ בכס"מ). וראה כס"מ לרמב"ם הל' ת"ת שם ה"י.
- 81. ובאו"א קצת י"ל: עיקר העבודה וההוראה לכ"א מישראל הוא העבודה דקיום המצות – דירה בתחתונים, אלא שבכדי שהמצות יהיו כדבעי צריך להיות גם העבודה (במיעוט בנ"א עכ"פ) דלוים – מארי תורה, מובדלים מדרכי העולם, שזוהי השמירה למצות (ראה לקו"ת ראה כא, ד. וראה לקו"ש ח"ח שם), ואשר אלו שעוסקים בעניני עולם לא ישתקעו בזה (וראה גם לקו"ש שם ע'
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ה׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ובית יהיה לו מוכן במקדש והוא הנקרא לשכת כ"ג ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שתים ביום ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם:
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש א׳:י׳ - הטקסט מספריא
כשם שאין הכהנים מוזהרין על היין אלא בשעת ביאה למקדש כך אין אסורין לגדל פרע אלא בשעת ביאה למקדש במה דברים אמורים בכהן הדיוט אבל כהן גדול אסור לגדל פרע ולקרוע בגדיו לעולם שהרי תמיד הוא במקדש ולכך נאמר בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום:
משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ג׳:ט׳ - הטקסט מספריא
דברי תורה נמשלו כמים שנאמר הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים אינם מתכנסין במקום מדרון אלא נזחלין מעליו ומתקבצים במקום אשבורן כך דברי תורה אינם נמצאים בגסי הרוח ולא בלב כל גבה לב אלא בדכא ושפל רוח שמתאבק בעפר רגלי החכמים ומסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו ועושה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו אם לא היה לו מה יאכל ושאר יומו ולילו עוסק בתורה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

