189
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
החטא29, ואדרבא – "כל בני לוי" נלחמו במי ש"פרעה אהרן לשמצה"30.
(דברי משה שקורח וכל עדתו באים לטעון ש"לא ה' שלחני" היו מפני ש"והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר5 על פני האדמה"31, הוא סבר שהבטחת ה' "וגם בך יאמינו לעולם" לא התקיימה, כשם שיעקב אבינו ירא "שמא .. נתלכלתי בחטא"32 למרות שהיתה לו הבטחה מה').
ד. הרצון להיות כהן גדול – טוב
לפי זה מובן, שר"ן האנשים לא התכוונו לחלוק על משה, אלא רצו להיות כהנים גדולים, כהדגשת רש"י "ואתם ר"ן איש מבקשים כהונה גדולה".
(וייתכן לומר שקורח עצמו רצה להיות כהן גדול – במקום אהרן, ור"ן האנשים רצו להיות כהנים גדולים בנוסף לאהרן כה"ג33).
על משמעותה של התשוקה "מבקשים כהונה גדולה" ממשיכים המדרשים ורש"י ומסבירים, שמשה רבינו אמר "אף אני רוצה בכך", גם למשה היה רצון כשלהם להיות כהן גדול34 – זהו דבר טוב ונעלה ביותר. רצונם בכהונה גדולה לא היה כדי להשתרר על ישראל, אלא מפני שכהן גדול נבדל מכל ישראל, קדש־הקדשים35, והוא תמיד "עומד לפני ה' לשרתו" – הם רצו להיות בדרגת קדש־קדשים, בדרגת כהן גדול36.
אך משה רבינו ענה והסביר להם, שהרצון להיות כהן גדול הוא טוב – "אף אני רוצה בכך", אך למעשה – יש רק "כהן גדול אחד".
ה. הרצון לקדושה היה עז אצלם ביותר
אלא שאצלם היה הרצון עצום כל־כך, עד שהסכימו להקריב קטורת, ביודעם על התראת משה ש"כולם אובדים". הם היו מוכנים לכך, ובלבד לעשות בינתיים את העבודה הקדושה, לעמוד לשרת לפני ה', ובאמצעות זאת להגיע ל"בקרבתם לפני ה'", כנדב ואביהו36.
וזאת, בדומה לכהן־גדול בימי בית שני, ש"כל אחד ואחד לא הוציא שנתו"37, ולמרות זאת הם השתדלו ו"היו נוטלים (כהונה גדולה) בדמים"38.
הערות
- 29. אלא שמכיון שהתערב בזה מה ש"נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל כו'" (פרש"י ריש פרשתנו), לכן בא לחלוק על משה ופתה את כולם (ורש"י טז, יט). – ראה אבות פ"ד מכ"א.
- 30. תשא לב, כו. שם, כה.
- 5.
- 31. בהעלותך יב, ג.
- 32. פרש"י וישלח לב, יא.
- 33. כמובן ממדרשים הנ"ל ופרש"י שבהערה 10. ובפסוק ז. וראה פנים יפות ריש פרשתנו.
- 34. דפשוט דמשה אמת ודובר אמת.
- 35. דה"י א כג, יג.
- 36. ראה גם של"ה פרשתנו שנח, א־ב. אלא דשם מבאר זה דוקא לגבי הר"נ איש, משא"כ קרח שכפר בנבואת משה (ועד"ז הוא בצפע"נ עה"ת פרשתנו (טז, יז) ההפרש בין קרח והר"נ איש).
- 37. יומא ט, א. ירושלמי שם פ"א ה"א.
- 38. כ"ה בירושלמי שם. ועד"ז הוא בע"י וגי' הב"ח בבבלי שם. ועוד (ראה דק"ס שם).
משנה אבות ד׳:כ״א - הטקסט מספריא
רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד. מוציאין את האדם מן העולם:
רש"י על בראשית ל״ב:י״א - הטקסט מספריא
קטנתי מכל החסדים. נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי הַחֲסָדִים וְהָאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, לְכָךְ אֲנִי יָרֵא, שֶׁמָּא מִשֶּׁהִבְטַחְתַּנִי נִתְקַלְקַלְתִּי בְחֵטְא וְיִגְרֹם לִי לְהִמָּסֵר בְּיַד עֵשָׂו (שבת ל"ב):
ומכל האמת. אֲמִתַּת דְּבָרֶיךָ, שֶׁשָּׁמַרְתָּ לִי כָּל הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְתַּנִי:
כי במקלי. לֹא הָיָה עִמִּי לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא מִקְנֶה אֶלָּא מַקְלִי לְבַדּוֹ. וּמִ"אַ נָתַן מַקְלוֹ בַּיַּרְדֵּן וְנִבְקַע הַיַּרְדֵּן:
קטנתי מכל החסדים I AM TOO UNWORTHY OF ALL THE MERCIES (This may be rendered “I am small — unworthy — because of all the kindnesses) — My merits are diminished in consequence of all the kindness and truth which You have already shown me. For this reason I am afraid: perhaps, since You made these promises to me, I have become depraved (נתקלקלתי) by sin (another version of Rashi has נתלכלכתי, I have become defiled by sin) and this may cause me to be delivered unto Esau’s power (Shabbat 32a).
ומכל האמת [my merits are diminished in consequence] OF ALL THE TRUTH — of the true fulfillment (אמיתת) of Your promises — because You have already kept all the promises You made me
כי במקלי FOR WITH MY STAFF — I had with me neither silver nor gold nor cattle — only this staff of mine. The Midrashic explanation is, that he had placed his staff in the Jordan and Jordan had divided for him to pass over.
יומא ט׳ א - הטקסט מספריא
לְפִי שֶׁשָּׁלַח בְּכׇל גְּבוּלֵי יִשְׂרָאֵל, וְרָאָה שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין אֶלָּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בִּלְבָד.
מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי נָמֵי לָא, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, נַפְרְשׁוּ וְנַסְּקוּ וְנֵיכְלוּהּ בִּירוּשָׁלַיִם?
אָמַר עוּלָּא: מִתּוֹךְ שֶׁפַּרְהֶדְרִין הַלָּלוּ חוֹבְטִין אוֹתָן כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאוֹמְרִים לָהֶן: מִכְרוּ בְּזוֹל! מִכְרוּ בְּזוֹל! לָא אַטְרְחוּנְהוּ רַבָּנַן. מַאי פַּרְהֶדְרִין? פּוּרְסֵי.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״יִרְאַת ה׳ תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה״, ״יִרְאַת ה׳ תּוֹסִיף יָמִים״ זֶה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא שִׁמְּשׁוּ בּוֹ אֶלָּא שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים,
״וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה״ זֶה מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשִׁמְּשׁוּ בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים. צֵא מֵהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וּשְׁמוֹנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, עֶשֶׂר שֶׁשִּׁמֵּשׁ יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּאָבִי, וְאָמְרִי לַהּ אַחַת עֶשְׂרֵה שֶׁשִּׁמֵּשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, מִכָּאן וְאֵילָךְ צֵא וַחֲשׁוֹב: כׇּל אֶחָד וְאֶחָד לֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָּא: מִפְּנֵי מָה חָרְבָה שִׁילֹה — מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בָּהּ שְׁנֵי דְבָרִים: גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּבִזְיוֹן קֳדָשִׁים. גִּלּוּי עֲרָיוֹת דִּכְתִיב: ״וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכׇל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצּוֹבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״. וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הָאוֹמֵר בְּנֵי עֵלִי חָטְאוּ אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, מִתּוֹךְ
This is because Yoḥanan the High Priest sent emissaries throughout all the areas located within the borders of Eretz Yisrael to assess the situation and saw that the people were separating only teruma gedola and were neglecting to separate tithes. Therefore, he issued a decree that anyone who purchases produce from an am ha’aretz must be concerned about the possibility that it was not tithed and is required to tithe it. Since even an am ha’aretz separates teruma gedola, the bakers who purchased grain from them were not required to do so.
And granted, bakers need not separate first tithe and poor man’s tithe due to the principle: The burden of proof rests upon the claimant. Neither first tithe, given to Levites, nor poor man’s tithe, given to the poor, is sacred. It is merely the property of the Levite and the pauper, respectively. Since with regard to doubtfully tithed produce, by definition, there is no certainty that one is actually required to tithe it, if the Levite or the pauper should seek to take possession of the gifts, they must first prove that in fact the produce was not tithed. However, with regard to second tithe, why are the bakers exempt? Let them separate second-tithe from the produce, take it up to Jerusalem, and eat it in Jerusalem, which is the halakha with regard to anyone else who purchases doubtfully tithed produce.
Ulla said: It is because these parhedrin, government appointees, beat the bakers throughout the entire twelve months of their tenure and tell them: Sell your baked goods cheaply, sell them cheaply. Since the officers insist that the bakers refrain from raising their prices, the Sages did not further burden them with the exertion of separating second tithe from a large quantity of grain and taking it to Jerusalem, as they would be unable to raise their prices to cover the cost of the lost grain and the trip to Jerusalem. Since the presumptive status of the grain is that it was tithed, and the obligation to tithe doubtfully tithed produce is a stringency, the Sages exempted the baker from the obligation to do so. What is the meaning of parhedrin? These are royal appointees [pursei] charged with performance of different tasks.
§ Apropos the Second Temple period, when High Priests were frequently replaced, the Gemara cites that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “The fear of the Lord prolongs days, but the years of the wicked will be shortened” (Proverbs 10:27)? The fear of the Lord prolongs days; that is a reference to the First Temple, which stood for four hundred and ten years and in which only eighteen High Priests served, as is written in the lists of the genealogy of the priests in the Bible.
But the years of the wicked will be shortened; that is a reference to the Second Temple, which stood for four hundred and twenty years and in which over three hundred High Priests served. In calculating the tenures of the High Priests, deduct from the figure of four hundred and twenty years forty years that Shimon HaTzaddik served, and eighty years that Yoḥanan the High Priest served, ten years that Yishmael ben Pavi served, and some say eleven years that Rabbi Elazar ben Ḥarsum served. These men were all righteous and were privileged to serve extended terms. After deducting those one hundred and thirty or one hundred and forty-one years, go out and calculate from this point forward and conclude: Each and every one of the remaining High Priests did not complete his year in office, as the number of remaining High Priests is greater than the number of years remaining.
§ Apropos the sins of the High Priests in the Second Temple, the Gemara cites that Rabbi Yoḥanan ben Torta said: Due to what reason was the Tabernacle in Shiloh destroyed in the time of the prophet Samuel? It was destroyed due to the fact that there were two matters that existed in the Tabernacle: Forbidden sexual relations and degradation of consecrated items. There were forbidden sexual relations, as it is written: “Now Eli was very old and he heard what his sons were doing to all of Israel, how they lay with the women who did service at the opening of the Tent of Meeting” (I Samuel 2:22). And although Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who says that the sons of Eli sinned by engaging in forbidden sexual relations is nothing other than mistaken, even according to the alternative interpretation of the verse that it was due to the fact
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.