186

כל־כך בפרטים כיצד ומהיכן הרויחו וקנו את הקמח, העצים וכו' – אליה מגיע הכל מן המוכן, ולכן אין היא חשה כל כך את התלות בהשגחת הקב"ה. לכן היא צריכה לתת שיעור גבוה יותר, "אחד מעשרים וארבעה", כי היא נזקקת לתזכורת גדולה יותר כדי לא לשכוח שהכל בא מהקדוש־ברוך־הוא.

אך הנחתום, איש⁴⁶ שהוא בעל עסק – הוא עושה זאת לצורך פרנסה ובאופן הקשור לקניה ולמכירה ולכל תנאי המסחר האחרים, כדלעיל, והוא רואה בכך יותר את ענין ההשגחה הפרטית, שהקדוש־ברוך־הוא שולח לו לפרנסתו – לפיכך די לו בשיעור קטן יותר, "אחד מארבעים ושמונה", כי גם שיעור זה מונע אותו מן הטעות שפרנסתו באה על־ידי פעולותיו ודרכי הטבע.

ועל־ידי קיום מצוות חלה זוכים "להניח ברכה אל ביתך"⁴⁷ – מביאים את ברכת ה' אל כל עניני הבית, שיהיה ניכר שכל עניני הבית מנוהלים כרצון הקדוש־ברוך־הוא, ואז שורה גם ברכה כפשוטה בכל עניני הבית, בבני חיי ומזונא רויחא.