180

שונים של קונים, עניים ועשירים וכו', ולכן יש ביניהן גם חלות קטנות יותר, ופרנסתו היא רק מן הרווח שנשאר לאחר הורדת ההוצאות עבור הקמח, העצים וכדומה, ולכן גם חלתו לכהן קטנה יותר: אחד מארבעים ושמונה¹³.

לפי זה מובן בפשטות מדוע מציין רש"י את שני השיעורים, כי כשם שכללות קביעת השיעור על־ידי חכמים היא על יסוד לשון התורה "חלה (טורטי"ל) תרימו תרומה" כדלעיל, כך גם מבטאת המילה "חלה" את הסיבה להבדל בין השיעורים של הנחתום ושל בעל הבית.

טעם נוסף לכך שרש"י מציין את שני השיעורים הוא:

רש"י אומר לפני כן, שהשיעור החייב בחלה הוא "עומר מלא לגלגולת ושיעורו מ"ג בצים וחומש ביצה"¹⁴, ואילו היה אומר רק "לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה", ניתן היה לחשוב¹⁵ שלפי חכמים שיעור חשוב הוא יותר מכביצה, וזה סותר למספר הלכות שנלמדו לפני כן, ששיעור כביצה¹⁶. לפיכך מוסיף רש"י "לנחתום אחד ממ"ח", שהשיעור יכול להיות אף פחות מכביצה, ד. ההסברים השונים

לסתירה הקיימת

לכאורה לפירש"י

מן הענינים המופלאים שניתן ללמוד מפירוש רש"י זה:

ישנו דיון על הסתירה בין פירושי רש"י, שבפסוק זה הוא אומר "שלא נאמר בה שיעור... אבל חכמים נתנו שיעור לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה ולנחתום אחד מארבעים ושמונה", שמכך נראה, שמן התורה אין כלל שיעור, ואילו על הפסוק "תתנו לה'" הוא אומר "שיהא בה כדי נתינה", שיש שיעור מן התורה לחלה:

הרא"ם¹⁷ מתרץ, שדברי רש"י "תתנו לה' – שיהא בה כדי נתינה" הם רק אסמכתא בעלמא, אך מדאורייתא אכן אין שיעור לחלה.

בעל ה"גור אריה" אומר, ש"כדי נתינה" – "למצווה הוא דקאמר, אבל בודאי שם חלה חל עליה אפילו נתן לו פחות מכדי שיעור נתינה"¹⁸.

ה"נודע ביהודה"¹⁹ מבאר בהרחבה,