164

הוא ב"דרך חיבה" ו"בפנים מאירות". כאשר מגיעים ל"לחמנו הם" ולומדים שהפירוש הוא "נאכלם כלחם", מבינים שהקדוש־ברוך־הוא יתן לעם ישראל את כיבוש האומות באותו אופן, ב"דרך חיבה" ו"בפנים מאירות", כפי שהוא נותן לחם.

זהו גם ההסבר לכך שהסיבה ל"אל תיראו" היא "כי לחמנו הם": "אל תיראו את עם הארץ" כלל וכלל, כי הם יימסרו לכם בדרך חיבה ובפנים מאירות מידי הקדוש־ברוך־הוא²⁴.

ז. היתרון שבכל אחד משני הפירושים על "סר צלם"

לגבי שני פירושי רש"י על "סר צלם", מובנת המעלה של הפירוש השני על פני הפירוש הראשון, לפי לשונו של רש"י עצמו:

בפירוש השני אומר רש"י "צלו של המקום סר מעליהם", בעוד אשר בצטטו מן הפסוק את המילים, הקשורות לשני הפירושים, הוא מצטט רק "סר צלם"²⁵, ללא המילה "מעליהם". וההסבר לכך הוא:

הביטוי "סר", ובמיוחד "סר מעליהם", מתכוון לומר, שהדבר זז מן המקום שהוא היה בו קודם לכן, ונמצא עתה במקום אחר.

אבל לפי הפירוש הראשון "כשרים שבהם מתו", יוצא, שה"צל" איננו נמצא עתה בכלל, ולפי זה לא מתאים כאן הביטוי "סר", ובמיוחד לא "סר מעליהם". לפיכך אומר רש"י את הפירוש השני, ש"צלם" הוא "צלו של המקום", ולפי זה מובן הביטוי "סר": "צלו של המקום" קיים תמיד, שהרי "הנני^* מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם ואת כל נפש החיה...", "ורחמיו על כל מעשיו"²⁶. אלא ש"סר מעליהם" – עליהם אין הוא נמצא.

אך גם לפי הפירוש הראשון אפשר להסביר את הביטוי "סר מעליהם", גם אם אין "צל" קיים, ולכן מביאו רש"י, (ודוקא כפירוש ראשון):

באומרם "סר צלם" (כשרים שבהם מתו) לא התכוונו יהושע וכלב לדבר רק על "צלם" (על הכשרים שבהם), אלא על "עם הארץ" (ש"צלם" הגן עליהם), שכיוון שלא יגנו עליהם, לכן "אל תיראו את עם הארץ". כלומר, לא חשוב מה קורה ל"צלם", אלא מה קורה ל"עם הארץ"^*. לכן הם אמרו "סר צלם מעליהם" – אין לחשוש מפניהם, כי מהם כבר סר ה"צל" (גם אם לגבי "צלם", הרי לא רק "סר", אלא "מתו").

אך כיוון שהסבר זה דחוק במקצת, מביא רש"י את הפירוש השני.

אבל, כדלעיל, גם הפירוש "מגינם וחזקם..." מובן, ואדרבה: לפי הפשט