126

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ד

בהעלותך

א. אימרת הרבי הריי"צ נ"ע על פסח שני, והשאלה עליה

ידועה אימרתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר בקשר לפסח שני1: "ענינו של פסח שני הוא, שאין "דבר אבוד", תמיד אפשר לתקן. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו "לכם"2, שהיה זה מרצונו, בכל זאת ניתן לתקן".

יש להבין: אמנם לפעמים ההסברים של פנימיות התורה מבוססים על אחת מן הדיעות שבנגלה שבתורה3, אפילו כאשר ההלכה היא כדיעה אחרת, שהרי אלו ואלו דברי אלקים חיים4 וחובה היא לברך ברכת התורה לפני לימוד דברי בית שמאי, למרות ש"בית שמאי במקום בית הלל איננה משנה"*,

בכל זאת, הרי הדברים מתקבלים יותר אם הם מתאימים גם לדיעה שההלכה כמותה, ובמיוחד במקרה זה, כאשר הביטוי הוא שזהו "ענינו" של פסח שני.

ד

ולכאורה: אכן, לפי הדיעה5 שפסח שני "תשלומין דראשון הוא", מובן שנאמר על פסח שני ש"ענינו הוא, שאין "דבר אבוד", תמיד אפשר לתקן",

וכך גם לגבי הדיעה6 ש"תקנתא דראשון הוא", שהתורה מציינת כיצד ניתן לתקן באמצעות הקרבת פסח שני אי הקרבה בפסח ראשון במזיד.

אך לפי דעת רבי, שהלכה כמותו7, שפסח שני "רגל בפני עצמו הוא", ו"אין השני תלוי בראשון אלא חיוב בעצמו כמו שאר הרגלים"8,

כיצד ייתכן לומר לפי דיעה זו ש"ענינו הוא, שאין "דבר אבוד", תמיד אפשר לתקן"?

ב. ההסבר הפשוט לשאלה זו, והקושי לגבי קטן וגר

באופן פשוט ביותר אין זאת שאלה כלל, שהרי גם לדעת רבי, ש"רגל בפני עצמו הוא", חובת פסח שני חלה רק כאשר לא הקריבו בראשון, ומי

הערות

  1. 1. היום יום ע' נג.
  2. 2. פרשתנו ט, יוד.
  3. 3. וכמו הביאור בלקו"ת (נצבים מה, סע"א) בענין שופר של ר"ה של יעל פשוט, שאין הלכה כן (טושו"ע ואדה"ז או"ח ר"ס תקפו).
  4. 4. עירובין יג, ב.
  5. *. ברכות לו, רע"ב. וש"נ. וראה בארוכה לקוטי לוי"צ אגרות־קודש ע' רסו. לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 249.
  6. 5. דעת ר' נתן פסחים צג, א. וראה ביאור ג' הדיעות דלקמן בתשובות ר"א בן הרמב"ם (בס' ברכת אברהם סי' ד – נעתק בשינויים בכס"מ הל' ק"פ פ"ה ה"ב. וס' מעשה נסים סי' ז). וראה לעיל ע' 128 ואילך.
  7. 6. דר' חנינא בן עקביא.
  8. 7. רמב"ם רפ"ה מהל' ק"פ. ספה"מ מ"ע נז.
  9. 8. לשון הר"א בן הרמב"ם שם בס' ברכת אברהם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.