109

ההסבר לכך דומה לאמור לעיל: במושג "זמן" נכללים שני ענינים: (א) הפרטים שבו – עבר, הווה ועתיד. (ב) המושג "זמן" באופן כללי – ענין המשכיות הזמן באופן כללי, מציאות אחת של עבר, הווה ועתיד.

רבי יאשיה מחבר הכל ביחד. מצד המשכיות הזמן בכלל הרי עבר, הווה ועתיד הם ענין אחד, ולכן הוא סובר שהתנאי "אשר לא יעבד בו ולא יזרע" אמור לגבי הצירוף של המשכיות הזמן, ולכן הוא חל גם על ה"עבר". ואילו רבי יונתן רואה את ה"פרטים" שבזמן, כאשר כל פרט (עבר, הווה ועתיד) הוא ענין נפרד, ולכן התנאי אמור רק לגבי העתיד – "להבא" – ולא לגבי "עבר".

ו. את שלוש המחלוקות האחרונות ניתן לתלות בטעמים שונים

כאמור מספר פעמים, כאשר מוצאים שיטה אשר בה נוקטים חכמינו ז"ל – "לשיטתיה" – מפורשת במספר מקומות, יש למצוא הכרח לכך, "צריכותא", בכל אחד מן המקומות הללו. שאם לאו, די היה לציין את המחלוקת במקום אחד, אשר ממנו ניתן היה ללמוד מהי דעתם במקומות אחרים לפי שיטותיהם אלו. וכך גם בעניננו:

בשלוש המחלוקות האחרונות – לגבי עולת עוף, חומש וזמן – ניתן היה לומר (בלי להתחשב שעקב הנקודה המשותפת שישנה בכל המחלוקות הקיימות בין אותם חכמים, סביר לומר שהם נוקטים כל אחד בשיטתו), שהמחלוקת אינה קשורה לנקודה הנ"ל, של חיבור וצירוף או חלוקה ופירוט, אלא בסיבות שונות ואחרות – בכל מחלוקת לפי ענינה:

(א) בענין "עולת עוף" ניתן לומר שהמחלוקת אם "זבח" כולל "עוף" אינה קשורה לחלוקה או לחיבור, אלא כרוכה במחלוקת⁴⁹ אם יש "שחיטה לעוף מן התורה" או "אין שחיטה לעוף...".

אמנם, המחלוקת הנ"ל היא רק לגבי בשר חולין, ואילו בקדשים יש צורך במליקה, לפי כל הדעות⁵⁰, אך למרות זאת אותו ביטוי, "זבח", נאמר⁵¹ גם לגבי בשר חולין. ולכן, אם "אין שחיטה לעוף מן התורה", אין העוף יכול להיכלל בביטוי "זבח", אפילו כאשר הוא נאמר לגבי קדשים.

(ב) "חומש": בענין הטעם לתוספת חומש, בפדיון הקדש, מבאר הרמב"ם⁵²: "ירדה תורה לסוף מחשבת האדם... שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו", והוא יפדה זאת "בפחות משוויו".

ולכן ניתן לומר, שהמחלוקת היא בהערכת "מחשבת האדם"⁵³: עד כמה