16
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"שמשלמת לכל ספירה וספירה"81 ההסבר לכך הוא, שלא זו בלבד שספירת המלכות משלימה את המספר של עשר הספירות, שאת זאת עושה כל ספירה, אלא שבנוסף להיותה אחת מעשר הספירות, הביאה המלכות שלימות לכל אחת מן הספירות.
מכך מובן לגבי פירוש חז"ל82 לפסוק "אנכי שלומי אמוני ישראל", שמדובר אודות סרח בת אשר שאמרה "אני הוא שהשלמתי מנינן של ישראל במצרים", "השלמתי" הוא גם מלשון שלימות, ובמיוחד לפי המבואר ב"אור־התורה"83 שסרח בת אשר "יש לומר שהוא המלכות".
מכך מובנת גם לשון רש"י שיוכבד "השלימה את המנין", שזוהי שלימות בכל בני ישראל.
טו. השלימות הקשר בין מלכות לבין הספירות שלמעלה
ספירת המלכות מביאה לשלימות בכל הספירות, כי באמצעותה "נמשך" הגילוי גם בעולמות בריאה יצירה עשיה, זוהי "עיקר הכוונה של המאציל"84. אך כיוון שספירת המלכות "מתלבשת" בעולמות בי"ע, הרי אין בכוחה לגרום לגילוי בה מצד עצמה, כי "אין חבוש מתיר עצמו"85 אלא על־ידי שמאיר בה האור מן הספירות שמעל ההתלבשות של ספירת המלכות.
וזהו ההסבר הפנימי לכך שיוכבד השלימה את המנין באופן שנולדה "עם כניסתה בפתח מצרים"86: השלימות בבני ישראל נגרמת דוקא על־ידי לידתה "עם כניסתה...", בדומה לירידת מלכות לבי"ע; אך מצד שני היו כל ימי עיבורה לפני הכניסה למצרים (וכמוסבר לעיל היא יכולה להכנס למנין, דוקא משום כך), כי הכח לרדת ולגרום לענין של גאולה במצרים (כנאמר87 "ותחיינה את הילדים") נובע דוקא ממקום שהוא "מחוץ" ונעלה ממצרים והגבלות.
זה נרמז גם בשם בעל המאמר – רבי יהודה בן רבי שלום88: "יהודה" – הפעם אודה, הודאה, ספירת המלכות89. "שלום" היא התורה, ש"ניתנה לעשות שלום בעולם"90, וספירת התפארת91. ר' יהודה בן רבי שלום הוא החיבור בין מלכות לבין תפארת, קבלת עול ותורה.
הערות
- 81. מק"מ לזהר שם.
- 82. ב"ר פצ"ד, ט. קה"ר פ"ט, יח (ב). מדרש שמואל פל"ב. פסיקתא דר"כ (באבער) פ' ויהי בשלח. ועוד.
- 83. שם.
- 84. אוה"ת שם.
- 85. ברכות ה, ב. וש"נ.
- 86. ראה עד"ז לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 34 ובהע' שם.
- 87. שמות א, יז. וראה פרש"י שם, כא. ה, ד.
- 88. וגם הענין ד"השלימה את המנין" נרמז בשם ר"י ב"ר שלום – כי שלום הו"ע השלמים "שהמלכות נקרא שלמים מטעם שהיא משלמת לחשבון ע"ס" (פרדס עה"כ ערך שלמים – ע"פ רע"מ פינחס רנו, ב).
- 89. תו"א מד, א.
- 90. רמב"ם סוף הל' חנוכה. וראה גיטין נט, ב. פרש"י ברכות ח, א. ד"ה פדה.
- 91. פרדס עה"כ ערך שלום. ועיי"ש, דשלום (יסוד) משקים הדינים דמלכות.
בראשית רבה צ״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה וגו' וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ וגו' (בראשית מו, כו כז), רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אָדָם נוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה כּוֹסוֹת וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן לוֹ אַף שְׁלשָׁה וְהוּא מוֹנֶה אוֹתָם שִׁבְעִים, אֶלָּא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁהִשְׁלִימָה מִנְיָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרָיִם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר יוֹכֶבֶד עִבּוּרָהּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֵדָתָהּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כו, נט): וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד וגו', עַל פְּיָילֵי דְמִצְרַיִם נוֹלְדָה. וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לָמוּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת מוֹנֶה אֶת הַשֵּׁבֶט הַזֶּה עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א כה, ג): לִידוּתוּן בְּנֵי יְדוּתוּן גְּדַלְיָהוּ וּצְרִי וִישַׁעְיָהוּ חֲשַׁבְיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ, חֲמִשָּׁה בִּפְרָט, וּבִכְלָלָן שִׁשָּׁה. אֶלָּא אַף (דברי הימים א כה, יז): שִׁמְעִי, מְנָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ. וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם עֲשִׂירִי שִׁמְעִי, אֱמֹר לוֹ עֲשִׂירִי לַדּוּכָן. וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן שִׁמֵּשׁ אָבִינוּ יַעֲקֹב מִטָּתוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתָם נְפָשׁוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כג, י): וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כַּשָּׂרָף הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לָצֵאת עַד שֶׁמַּסְפִּיגִין אוֹתוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים יַעֲקֹב הִשְׁלִים עִמָּהֶם אֶת הַמִּנְיָן. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לִשְׁתֵּי לִגְיוֹנוֹת שֶׁל מֶלֶךְ, דְּיוּקְמָנִיאוֹת וְגֵאוֹסְטַיינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ נִמְנָה עִם אֵלּוּ נִמְצְאוּ שְׁלֵמִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹד נִמְנָה עִם אֵלּוּ נִמְצְאוּ שְׁלֵמִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁלִים עִמָּהֶם אֶת הַמִּנְיָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חוּשִׁים בֶּן דָּן הִשְׁלִים עִמָּהֶן אֶת הַמִּנְיָן. בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב (בראשית מו, כג): וּבֶן דָּן חוּשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כד, ו): וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי וגו', בֵּית יֶרַח, יֶרַח סִינִים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, דָּן נִכְנַס בְּצַלְמוֹנִיתוֹ אֵצֶל אָבִיו וּמִתְבָּרֵךְ בְּשִׁבְעִים אֶלֶף, וּבִנְיָמִין נִכְנַס בַּעֲשָׂרָה וּמִתְבָּרֵךְ בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף. וְיֵשׁ אוֹמְרִים סֶרַח בַּת אָשֵׁר הִשְׁלִימָה עִמָּהֶן אֶת הַמִּנְיָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כ, טז יז): וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב, אָמְרָה שִׁמְךָ יוֹאָב לוֹמַר שֶׁאַתָּה אָב לְיִשְׂרָאֵל וְאֵין אַתָּה אֶלָּא קוֹצֵר וְלֵית אַתְּ לְפוּם שְׁמָךְ, וְלֵית אַתְּ וְדָוִד בְּנֵי תוֹרָה, עַד כָּאן תַּמּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, לֹא כְתִיב (דברים כ, י): כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם, וְאָמַר לָהּ מַאן אַתְּ, אָמְרָה לֵיהּ (שמואל ב כ, יט): אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי הוּא שֶׁהִשְׁלַמְתִּי מִנְיָינָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, אֲנִי הוּא שֶׁהִשְׁלַמְתִּי נֶאֱמָן לְנֶאֱמָן, יוֹסֵף לְמשֶׁה, מָה (שמואל ב כ, יט): אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְלִי שֶׁאֲנִי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל, מִיָּד (שמואל ב כ, כ): וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר חָלִילָה חָלִילָה לִי וגו', חָלִילָה חָלִילָה שְׁתֵּי פְּעָמִים, חָלִילָה לְדָוִד, חָלִילָה לְיוֹאָב, חָלִילָה לְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, אֶלָּא (שמואל ב כ, כא): לֹא כֵן, אֶלָּא (שמואל ב כ, כא): כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד, אִם בַּמֶּלֶךְ לָמָּה בְּדָוִד, וְאִם בְּדָוִד לָמָּה בַּמֶּלֶךְ, אֶלָּא אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כָּל שֶׁמַּעֲמִיד פָּנָיו בַּמֶּלֶךְ כְּאִלּוּ הֶעֱמִיד פָּנָיו בְּתַלְמִיד חָכָם כָּל שֶׁכֵּן בַּמֶּלֶךְ וְתַלְמִיד חָכָם. רַבִּי יוּדָן אָמַר כָּל הַמֵּעִיז פָּנָיו בַּמֶּלֶךְ כְּאִלּוּ מֵעִיז פָּנָיו בַּשְּׁכִינָה. (שמואל ב כ, כא): וַתֹּאמֶר הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ, מְנָא יָדְעָה, אֶלָּא אָמְרָה כָּל דְּמַחְצִיף אַפֵּיהּ בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מֵרִים הוּא רֵאשֵׁיהּ מִלְּעֵיל, מִיָּד (שמואל ב כ, כב): וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ, אָמְרָה לְהוֹן לֵית אַתּוּן יָדְעִין מִלַּיָּא דְדָוִד, הֵידָא אֻמָּה קָמַת בְּהוֹן הֵידָא מַלְכוּתָא קָמַת בְּהוֹן, אָמְרִין לָהּ וּמַהוּ בָּעֵי, אָמְרָה לְהוֹן אֶלֶף גּוּבְרִין, וְלָא טָב אֶלֶף גּוּבְרִין מִלְּמֶחָרְבָה מְדִינַתְכוֹן, אֲמָרוּ לָהּ כָּל חַד וְחַד לֵיהַב לְפוּם מַה דְּאִית לֵיהּ. אָמְרָה לְהוֹן דִּלְמָא אַגַּב פִּיּוּסָא שָׁבֵיק צִבְחַר. עָבְדָא נַפְשָׁהּ כְּמָה דְאָזְלָא מְפַיְסָא וְהָדְרָה מֵאֶלֶף לַחֲמֵשׁ מְאִין, לְמֵאָה, לַעֲשָׂרָה, לְחַד וְהוּא אַכְסַנָּאי, וּמַנּוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, מִיָּד וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ. תָּנֵי סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁאָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶּנּוּ וְאִם לָאו אָנוּ הוֹרְגִים אֶתְכֶם, יֵהָרְגוּ כֻּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאִם יִחֲדוּהוּ לָהֶן כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, נוֹתְנִין וְאַל יֵהָרְגוּ כֻּלָּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְּמַן שֶׁהוּא מִבִּפְנִים וְהֵן מִבַּחוּץ, אֲבָל הוּא מִבִּפְנִים וְהֵן מִבִּפְנִים, הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרַג וְהֵן נֶהֱרָגִים, יִתְּנוּ לָהֶם וְאַל יֵהָרְגוּ כֻּלָּם, כְּגוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמואל ב כ, כב): וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם, הוֹאִיל וְהוּא נֶהֱרָג וְאַתֶּם נֶהֱרָגִים, תְּנוּהוּ לָהֶם וְאַל תֵּהָרְגוּ כֻּלְּכֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַמּוֹרֵד בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד חַיָּב מִיתָה. עוּלָא בֶּן קִישָׁר תְּבַעְתֵּיהּ מַלְכוּתָא, קָם וַעֲרַק לְגַבֵּי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְלוֹד, שְׁדַר פַּרְדִיסְקֵי בַּתְרֵיהּ, אִיטְפַּל לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וּפַיְסֵיהּ וְאָמַר לֵיהּ מוּטָב דְּלִיקְטִיל הַהוּא גַבְרָא וְלָא לֵיעָנְשֵׁי צִבּוּרָא עַל יְדֵיהּ, אִיפַיַּס לֵיהּ וְיַהֲבֵי נִיהֲלֵיהּ. הֲוָה קָא מִשְׁתָּעֵי אֵלִיָּהוּ בַּהֲדֵיהּ, כֵּיוָן דַּעֲבֵיד הָכֵי לָא אֲתָא לְגַבֵּיהּ, צָם עֲלוֹי תְּלָתִין יוֹמִין וְאִתְחֲזֵי לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא אַפְגַר מָר, אֲמַר לֵיהּ וְכִי חָבֵר אֲנִי לְמָסוֹרוֹת, אֲמַר לֵיהּ וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא, סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם וכו', אָמַר וְכִי מִשְׁנַת חֲסִידִים הִיא, מִיבָּעֵי לְהַאי מִלְּתָא מִתְעַבְדָא עַל יְדֵי אַחֲרִינֵי וְלָא עַל יְדָךְ. תָּנֵי בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר לִכְבּוֹשׁ אֶת יְהוֹיָקִים עָלָה וְיָשַׁב בְּדָפְנִי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא, יָרְדָה סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ, אָמְרוּ לוֹ הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל בַּיִת הַזֶּה לֵחָרֵב, אָמַר לָהֶם לָאו, אֶלָּא יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה מָרַד בִּי תְּנוּ אוֹתוֹ לִי וַאֲנִי אֵלֵךְ, אֲזַלּוּן וְאָמְרִין לִיהוֹיָקִים נְבוּכַדְנֶצַּר בְּעֵי לָךְ, אֲמַר לְהוּ וְכָךְ עוֹשִׂים, דּוֹחִים נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נָפֶשׁ, לֹא כֵן כְּתִיב (דברים כג, טז): לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו. אָמְרוּ לוֹ לֹא כָךְ עָשָׂה זְקֵנְךָ לְשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כ, כא): הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה, כֵּיוָן שֶׁלֹא שָׁמַע לָהֶם עָמְדוּ וּנְטָלוּהוּ וְשִׁלְשְׁלוּ אוֹתוֹ וּפַיְלֵיהּ.
רש"י על שמות א׳:כ״א - הטקסט מספריא
ויעש להם בתים. בָּתֵּי כְהֻנָּה וּלְוִיָּה וּמַלְכוּת שֶׁקְּרוּיִין בָּתִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ" (מלכים א ט׳:א׳), כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה מִיּוֹכֶבֶד וּמַלְכוּת מִמִּרְיָם. כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה:
ויעש להם בתים HE MADE THEM HOUSES — houses (dynasties) of the priesthood and the Levites and of royalty which are all termed בתים, “houses”, as it is said, (1 Kings 9:1) “and Solomon built the house of the Lord and the house of the king”: “the house of the Lord” i. e. a dynasty of priests and Levites — from Jochebed (Shifrah); and “the house of the king”, i. e. a royal dynasty — from Miriam (Puah), just as it is stated in Treatise Sotah 11b.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.