11
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
סביר לומר שהמנין קשור בעבודתם, ותמוה: עבודת הלויים מתחילה רק "מבן שלשים..."44, ואם כך צריך היה גם מנינם להתחיל "מבן שלשים" – איזה קשר יש ללוי "מבן חודש" לעבודת בני לוי45?
על כך מוכרח רש"י להוסיף "נמנה ליקרא שומר משמרת הקודש": גם "בן חודש ומעלה" קשור לעבודת בני לוי, כי מגיל זה (על אף שאין הוא עובד בפועל) הוא נקרא – "ליקרא – שומר משמרת הקודש".
ט. בני לוי מביאים שלימות מיד עם היוולדם
אך לפי זה אין מובן: ניתן להבין את הצורך למנות את שבט לוי בנפרד, ואף את מניית מבן חודש ומעלה, כיוון שהם "לגיון של מלך", ושונים מן השבטים האחרים, אך מדוע תהיה בהם המעלה שכבר "מבן חודש ומעלה" הם יקראו "שומר" – תואר המורה על פעולה בלשון הווה46 – משמרת הקודש"?
על כך אומר רש"י "אומר רבי יהודה בן רבי שלום למוד הוא אותו השבט". והוא מסביר שלא זו בלבד שיוכבד נספרה, אלא היא נכללת במספר של "שבעים נפש", ויותר מכך, היא השלימה את המנין.
דיוק זה מבהיר גם לבן־החמש שבהדגשת התורה את מספר הנפשות "לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים"47 יש שלימות. המספר שבעים מורה על שלמות48 של כלל העם היהודי49. ויוכבד השלימה מנין זה, כלומר, היא גרמה לשלמות ב"בית יעקב" כולו, בגרמה לכך שמספרם יהא שבעים.
וכיוון ש"למוד הוא אותו השבט" שמיד עם היוולדם הם מסוגלים לגרום לשלמות "בית יעקב" כולו, לכן אפשר למנותם כבר "מבן חודש", ואף לקרוא להם "שומר משמרת הקודש" – תפקיד הקשור לעם ישראל כולו, כלשון רש"י דלעיל – "שיהיו ישראל שוכרין אותן..."
[בכך גם מובן – (א) מדוע מביא רש"י הוכחה מ"שבעים" ולא מ"שלשים ושלש", (ב) מדוע הוא חוזר ומדגיש "והיא השלימה את המנין"].
י. שם בעל המאמר
במחשבתו של בן חמש למקרא – לפחות אצל תלמיד ממולח* – עדיין
הערות
- 44. פרשתנו ד, ג. נשא ד, כג. שם, ל. וגם לימוד הלכות עבודה הוא מבן כ"ה – פרש"י בהעלותך ח, כד.
- 45. ועוד: הרי מנו עוה"פ את הלוים "מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה" כפרש"י "מנה מהם את הראויין לעבודת משא" (פרשתנו שם, ב), "כמה יש שהגיעו לכלל עבודה" (נשא שם, כב).
- 46. משא"כ שם העצם: נח – זה ינחמנו (בראשית ה, כט). ועוד.
- 47. ויגש שם, כז.
- 48. וראה רש"י האזינו לב, ח. ולהעיר מרש"י בשלח טו, כז.
- 49. ע"ד שהוא בכללות יותר – (ויהיו בני יעקב) שנים עשר (וישלח לה, כב).
- *. ראה קידושין כט, ב: זריז וממולח (אבל מדלא פרש"י תיבת "ממולח" – משמע דגריס בש"ס תיבה שא"צ פירוש – עיי"ש הגירסאות. ולפענ"ד "ומוצלח" – מדכותב בפי' "והאב רואה שיצליח כו'").
רש"י על במדבר ח׳:כ״ד - הטקסט מספריא
זאת אשר ללוים. שָׁנִים פּוֹסְלִים וְאֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִים בָּהֶם (ספרי; חולין כ"ד):
מבן חמש ועשרים. וּבְמָקוֹם אַחֵר אוֹמֵר "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (במדבר ד'), הָא כֵיצַד? מִבֶּן כ"ה בָּא לִלְמֹד הִלְכוֹת עֲבוֹדָה וְלוֹמֵד חָמֵשׁ שָׁנִים וּבֶן שְׁלֹשִׁים עוֹבֵד, מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ בְּחָמֵשׁ שָׁנִים שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה (ספרי; חולין כ"ד):
זאת אשר ללוים THIS IS THAT WHICH BELONGETH TO THE LEVITES [FROM TWENTY FIVE YEARS etc.] — This suggests: years (the question of age) can disqualify them for the service (i.e. if they are younger than 25 and older than 50 years), but bodily blemishes cannot disqualify them, [as in the case of priests] (Sifrei Bamidbar 62; Chullin 24a).
מבן חמש ועשרים FROM TWENTY AND FIVE [YEARS] AND UPWARD [THEY SHALL GO IN TO WAIT UPON THE SERVICE] — But in another passage, it states, (Numbers 4:3) “from thirty years old [and upwards … all that enter into the host to do the work in the tabernacle]”! How are these apparently contradictory passages to be reconciled? In the following way: From twenty five years on he (the Levite) comes to learn the laws regulating the service, and he studies for five years, and at the age of thirty he may actually do the service. — From here we may derive the principle that a pupil who does not see an auspicious omen (i. e. success) in his study during five years will never see it. (Sifrei Bamidbar 62; Chullin 24a.)
רש"י על דברים ל״ב:ח׳ - הטקסט מספריא
בהנחל עליון גוים. כְּשֶׁהִנְחִיל הַקָּבָּ"ה לְמַכְעִיסָיו אֶת חֵלֶק נַחֲלָתָן הֱצִיפָן וּשְׁטָפָם:
בהפרידו בני אדם. כְּשֶׁהֵפִיץ דּוֹר הַפַּלָּגָה הָיָה בְיָדוֹ לְהַעֲבִירָם מִן הָעוֹלָם, לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא יצב גבלת עמים, קִיְּמָם וְלֹא אִבְּדָם:
למספר בני ישראל. בִּשְׁבִיל מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲתִידִין לָצֵאת מִבְּנֵי שֵׁם, וּלְמִסְפַּר שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם הִצִּיב גבלת עמים — שִׁבְעִים לָשׁוֹן:
בהנחל עליון גוים WHEN THE MOST HIGH DIVIDED TO THE NATIONS THEIR INHERITANCE — when the Holy One, blessed be He gave those who provoked Him to anger their inheritance, He afterwards caused the flood to pass over them and He drowned them (Sifrei Devarim 311:1)
בהפרידו בני אדם WHEN HE SEPARATED THE SONS OF ADAM — i.e. when He scattered the generation which witnessed the separation of races, He also had the power to remove them from the world, yet He did not do so, but יצב גבלת עמים HE FIRMLY ESTABLISHED THE BOUNDARIES OF THE NATIONS — He let them (the peoples) remain in existence and did not destroy them,
למספר בני ישראל ACCORDING TO THE NUMBER OF THE CHILDREN OF ISRAEL — i.e. because of the number of the children of Israel that were in future to descend from Shem’s sons, and in accordance with the number of seventy souls of the children of Israel who went down to Egypt He firmly established גבלת עמים THE NATIONS ACCORDING TO THEIR BOUNDARIES — i.e. seventy separate nations (cf. Sifrei Devarim 311:5).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.