7

"משיצא מכלל נפלים" הוא: הציווי "פקוד את בני לוי" בא כהמשך לדיבור ה' "ואני הנה לקחתי את הלויים מתוך בני ישראל תחת כל בכור... והיו לי הלויים כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים"¹⁵. וכיון ש"והיו לי הלויים" הרי זה "תחת כל בכור", שבכך נכללים כל הבכורות, אפי' מי שלפני "מבן חודש", כשם שב"הכתי כל בכור בארץ מצרים" שבפסוק זה נכללים כל הבכורות, היה צריך הציווי "פקוד את בני לוי" – הבא בהמשך ל"והיו לי הלויים" – לכלול את כל הלויים שיהיו "לי", כולל הפחותים מ"בן חודש"?

לפיכך צריך רש"י להסביר שאכן היו סופרים את בני לוי "מן הבטן", אך ממתינים עד אשר "יצא מכלל הנפלים".

אך לפי זה שהציווי "פקוד את בני לוי" בא כהמשך ל"ואני הנה לקחתי את הלויים... תחת כל בכור...", מתעורר קושי בדברי רש"י המציין טעם לחשיבות בבני לוי עצמם לכך שמונים אותם "מבן חודש", כדלהלן:

א) הלויים הם "תחת כל בכור... מבני ישראל", וכאמור בהמשך הפרשה¹⁶ ספרו את הבכורות, ופדו אותם עם הלויים, רק "מבן חודש ומעלה" – ויוצא, שממילא צריך היה לספור גם את הלויים רק "מבן חודש ומעלה".

מדוע, אפוא, מסביר רש"י שהטעם למניית הלויים "מבן חודש" הוא "יצא (הלוי) מכלל נפלים", ולא – כפי שמסבירים חלק ממפרשי התורה¹⁷ בהתבסס על במדבר רבה¹⁸ – מפני שהלויים היוו פדיון לבכורות, ומנין הבכורות הוא "מבן חודש ומעלה"?

אמנם מנין הבכורות "מבן חודש ומעלה" הוא מפני ש"יצא מכלל ספק נפלים", כפי שפירש רש"י שם, אך לפי האמור לעיל אין קיים טעם זה אצל בני לוי¹⁹.

ב) לפי זה תמוהים יותר דברי רש"י "הוא נמנה ליקרא שומר משמרת הקודש": לכאורה הטעם למניה "משיצא..." איננו רק "ליקרא שומר משמרת הקודש", אלא גם מפני פדיון הבכורות, וטעם זה אף מפורש מאוחר יותר בפרשה?

ד. "למוד... אותו השבט..."

לאחר מכן ממשיך רש"י: "אמר רבי יהודה ב"ר שלום למוד הוא אותו השבט להיות נמנה מן הבטן, שנאמר²⁰: אשר ילדה אותה ללוי במצרים, עם כניסתה בפתח מצרים ילדה אותה ונמנית בשבעים נפש²¹, שכשאתה מונה חשבונם