409
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ט
א. מהי הקשר של המשנה "רבי חנניא בן עקשיא" לפרקי אבות?
"רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקדוש־ברוך־הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר1 ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".
מאמר זה של ר' חנניא בן עקשיא, אף שמקומו בסדר המשניות הוא בסיום מסכת מכות – מנהג ישראל לאומרו לאחר כל פרק מפרקי אבות, והטעם לזה, כפי שמפרש רש"י2: "לפי שיש בה סיום נאה נהגו כל העם לאומרו בסוף כל פרק ופרק לפי שאין אומרים קדיש על המשנה אלא על האגדה כו'"3.
אמנם, להיות אשר כל ענייני התורה הם בתכלית הדיוק (וכן: "מנהג ישראל תורה היא"4), ובפרט שחלק ממפרשי המשניות הציבו מאמר זה בפרקי אבות ושם פירשוהו – מובן, שמאמר זה שייך בתוכנו למסכת אבות.
כמו כן, מנהג ישראל לומר לפני כל פרק מפרקי אבות את המשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו'" – שהיא משנה במסכת סנהדרין5. המכנה המשותף בין שתי המשניות (הנאמרות בהתחלה ובסיום) הוא – שבשתיהם מודגשת מעלתם של ישראל6: במשנה "כל ישראל" – היותם "נצר מטעי מעשה ידי", ובמשנה "רבי חנניא בן עקשיא" – שריבוי התורה ומצוות הוא בשביל ישראל, "רצה הקדוש־ברוך־הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות".
צריך להבין: פרקי אבות, מכילים כידוע הוראות והנהגות ומדות טובות, עד ל"מילי דחסידותא"7 – מה נוגע לכך ענין מעלתם של ישראל?
ב. הדיוק במילים "הרבה" ו"לזכות"
ויובן בהקדים הביאור במשנתנו:
הברטנורא8 מפרש: לפיכך הרבה להם תורה ומצות כגון פרשת שקצים ורמשים9 כדי להרבות שכר כשהן בדלים מהם, אף־על־פי שבלאו הכי לא
הערות
- 1. ישעי' מב, כא.
- 2. בסיום מס' אבות.
- 3. וראה מג"א או"ח סנ"ד סק"ג. שו"ע אדה"ז שם ס"ד. ובהמובא (מבאר שבע) במסורת הש"ס לאבות בסופו. ואכ"מ.
- 4. ראה ירושלמי פסחים פ"ד ה"א, ועוד (נסמן בלקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 60).
- 5. רפי"א (צ, א).
- 6. ראה דרך חיים למהר"ל בריש מס' אבות בביאור המשנה "כל ישראל".
- 7. ראה ב"ק ל, א.
- 8. בסוף מס' מכות. ועד"ז הוא בפרש"י (ריב"ן) להמשנה במכות (כג, רע"ב). ומאירי שם. וכ"פ בזית רענן לילקו"ש שמיני רמז תקלו. ובזי"ר שבהערה 10. וראה מלאכת שלמה מכות שם.
- 9. ובפרש"י (מכות שם) שקצים ונבלות. וצ"ע שלא הזכירו דם, דבי' קאי לפני זה בהמשנה שם. וראה פרש"י עה"ת ראה יב, כה (שם, כג).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

