409

שיחה ט

א. מהי הקשר של המשנה "רבי חנניא בן עקשיא" לפרקי אבות?

"רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקדוש־ברוך־הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר¹ ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".

מאמר זה של ר' חנניא בן עקשיא, אף שמקומו בסדר המשניות הוא בסיום מסכת מכות – מנהג ישראל לאומרו לאחר כל פרק מפרקי אבות, והטעם לזה, כפי שמפרש רש"י²: "לפי שיש בה סיום נאה נהגו כל העם לאומרו בסוף כל פרק ופרק לפי שאין אומרים קדיש על המשנה אלא על האגדה כו'"³.

אמנם, להיות אשר כל ענייני התורה הם בתכלית הדיוק (וכן: "מנהג ישראל תורה היא"⁴), ובפרט שחלק ממפרשי המשניות הציבו מאמר זה בפרקי אבות ושם פירשוהו – מובן, שמאמר זה שייך בתוכנו למסכת אבות.

כמו כן, מנהג ישראל לומר לפני כל פרק מפרקי אבות את המשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו'" – שהיא משנה במסכת סנהדרין⁵. המכנה המשותף בין שתי המשניות (הנאמרות בהתחלה ובסיום) הוא – שבשתיהם מודגשת מעלתם של ישראל⁶: במשנה "כל ישראל" – היותם "נצר מטעי מעשה ידי", ובמשנה "רבי חנניא בן עקשיא" – שריבוי התורה ומצוות הוא בשביל ישראל, "רצה הקדוש־ברוך־הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות".

צריך להבין: פרקי אבות, מכילים כידוע הוראות והנהגות ומדות טובות, עד ל"מילי דחסידותא"⁷ – מה נוגע לכך ענין מעלתם של ישראל?

ב. הדיוק במילים "הרבה" ו"לזכות"

ויובן בהקדים הביאור במשנתנו:

הברטנורא⁸ מפרש: לפיכך הרבה להם תורה ומצות כגון פרשת שקצים ורמשים⁹ כדי להרבות שכר כשהן בדלים מהם, אף־על־פי שבלאו הכי לא