382

עשייה (תיקון)" – "אשר ברא אלוקים לעשות¹⁶ – לתקן", והתיקון נעשה על ידי האדם. וזוהי הכוונה ב"סעודה" של אדם הראשון – הדברים שהוא זקוק להם לעבודה¹⁷, "כל מה שנברא בששת ימי בראשית", שעליו לתקן.

וזהו ההסבר, בפנימיות הענינים, גם לכך שהדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות אינם חלק מ"סעודת" אדם הראשון. וכיון שכל יהודי הוא כאדם הראשון¹⁸, "אתם קרויין אדם"¹⁹, מובן, שהם גם אינם חלק מ"סעודתו" – עבודתו של כל יהודי בדורות המאוחרים:

עשרת הדברים המנויים אינם צורך עבודת האדם²⁰, כי אין הם נזקקים לתיקון על־ידו, שהרי הקדוש־ברוך־הוא בראם מלכתחילה "מתוקנים" ומושלמים²¹. ולכן הם נבראו בסמוך לשבת, שהיא זמן של תענוג ומנוחה מעמל.

עבודת ה' על ידי האדם בשבת, איננה עבודה של תיקון וזיכוך עניני העולם של ששת ימי בראשית²², אלא עבודה בתוך הקדושה, עלייה מדרגה לדרגה, עבודה מתוך תענוג וללא עמל²³.

ד. דברים הנעלים מדי או הפחותים מדי אינם נכללים ב"סעודה"

כשם שעשרת הדברים הנ"ל אינם חלק מ"סעודתו" – עבודתו של האדם כי הם, כשלעצמם, נעלים משאר הנבראים, ואין אצלם צורך של "לעשות ולתקן" באמצעות עבודת האדם,

כך ישנם, מצד שני, דברים שאינם "מוכנים" לעבודת האדם, כי הם פחותים מן הנבראים של ששת ימי בראשית, ואין האדם מסוגל לתקנם על ידי עבודה רגילה. כדי לתקן אותם אין די בעבודה של "וחי בהם"²⁴, אלא יש צורך בעבודה של מסירות נפש, "בכל מאדך", מעל למגבלות הטבעיות של האדם.

גם דברים אלו אינם חלק מ"סעודתו" – עבודתו של האדם, כי עבודתו של האדם, כפי שנקבעה מלכתחילה למעלה, היא באופן של