337

הנפש, אותיות המאוחדות בעצמיות אור אין־סוף, כמוסבר ב"לקוטי תורה"³²), ובחינת הליכה, ואם כך, מהו היתרון שב"מצותי תשמרו"?

ה. מדוע יש צורך באתערותא דלתתא לאחר אתערותא דלעילא

כדי להסביר זאת יש לענות על שאלה נוספת:

בענין שהוזכר לעיל, שההתעוררות באמצעות אתערותא דלעילא איננה "דבר המתקיים" אלא אם כן באה אחריה אתערותא דלתתא, אין מובן:

הרי ידוע³³, שאתערותא דלעילא נובעת מדרגה שאליה אין בידי מעשה התחתונים – להגיע, ולכן היא יורדת באופן של "חפץ חסד הוא", ואם כך מתעוררת השאלה: לשם מה יש צורך אחר־כך באתערותא דלתתא? שהרי, לכאורה, כשם שאין צורך באתערותא דלתתא לפני כן, כדי להוריד אתערותא דלעילא, כך אין צורך באתערותא דלתתא כדי לקיים ולשמור את ההתעוררות הבאה על־ידי אתערותא דלעילא?

(ולא יתכן לומר, לכאורה, שצורך זה נובע מגרעון במצבו של האדם, שהרי השפעה זו מגיעה מדרגה גבוהה כל־כך, שבה אין מחשיבים את מעשי התחתונים, והיא יורדת רק מפני ש"חפץ חסד הוא").

התשובה לשאלה זאת באופן פשוט היא, כמוסבר ב"לקוטי תורה" שם³⁴, שכיוון שהתעוררות האדם באה רק בעקבות אתערותא דלעילא, ולא בעקבות שינוי אצל האדם, הרי "בהסתלק הארה עליונה זו שאינה מאירה רק בעת רצון .. בטילה האהבה שנסתעף ממנה".

ו. השאלה ב"לקוטי תורה" על "דע מאין... ולאן"

הדברים "ימתקו" יותר לפי המוסבר ב"לקוטי תורה" בסוף פרשתנו³⁵ על מאמר חז"ל³⁶ "דע מאין באת ולאן אתה הולך": "אן" מורה על מקום גשמי, ו"אין" – על דרגת חכמה, הנעלית מהגבלות המקום. ב"מאין באת" הכוונה היא לשורש הנשמה הנובעת מבחינת "אין", וב"לאן אתה הולך" מדובר על שכר הנשמה בתחיית המתים, שיהיה בעולם הזה, מקום גשמי ("אן").

ותמוה: ירידת הנשמה היא לצורך עליה, וכיצד יתכן אפוא שלאחר הירידה מדרגת "אין" (שרש הנשמה) יהיה השכר, העליה, של הנשמה בדרגת "אן", דרגה של מקום, הנמוכה מדרגת "אין"?

התשובה לכך היא, שדוקא ב"אן" (מקום גשמי), קיים היתרון של "דירה