279
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שניתן לחלק כי שם הדבר היה נוגע למעשה.
ולכן לומד רש"י, שפרשת בהר אכן נאמרה למשה לאחר הסיפור של בן אשה ישראלית. אם כן מהו שנאמר כאן "בהר סיני" – זה משום שבני ישראל היו אז עדיין ליד הר סיני, לפני "ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני"23, ולכן גם הדיבור שנאמר אז באוהל מועד מתואר בפסוק "וידבר .. בהר סיני"24. ובפרט שהמדבר נקרא בשם "מדבר סיני" – על שם הר סיני שבו.
אמנם, מפאת החידוש בדבר – שבביטוי "הר סיני" הכוונה לאוהל מועד משום שהיה "נגד ההר" בחניית מדבר סיני – לכן מסתייע רש"י ומביא מדברי התורת כהנים, אשר לפי הפשט של רש"י בתורת כהנים – "ונראה לי שכך פירושה" – מוכרח אשר "בהר סיני" כאן הכוונה למדבר סיני, כדלקמן.
ה. ההוכחה לפירוש מדברי ה"תורת כהנים"
התורת כהנים אומר, שמהנאמר "בהר סיני" לגבי שמיטה לומדים כי גם כל25 המצוות "נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני". זאת משום, שהנאמר "בהר סיני" לגבי שמיטה אינו חידוש – כפי שרש"י מפרש שגם ללא המילים "בהר סיני" היינו יודעים "(למדנו) שכללותי' ופרטותי' כולן נאמרו מסיני" – חייבים אם כן לומר, שהנאמר כאן "בהר סיני" (לא בא ללמדנו על שמיטה, אלא) "בא הכתוב ולמד כאן על כל דיבור כו'".
מנין כה פשוט לגבי שמיטה עצמה (גם אילולא המילים "בהר סיני") שכללותי' ופרטותי' כולן נאמרו מסיני? – זה תלוי כיצד נפרש את המילים "בהר סיני": אם נפרש ש"בהר סיני" הכוונה על הר סיני עצמו – יש צורך במילים "בהר סיני" כדי ללמדנו על שמיטה עצמה, כי בלעדן היינו לומדים שהיא נאמרה באהל מועד – משום שהפרשה כתובה לאחר הקמת המשכן [וכאמור לעיל סעיף ב', שהעובדה ש"לא מצינו כו' שנשנית בערבות מואב", אינה ראי' שהיא נאמרה בהר סיני]. ומכיוון שיש צורך במילים "בהר סיני" ללמד על מצות שמיטה עצמה – ממילא אי אפשר ללמוד מהם על שאר המצוות26.
לכן מוכרח שלפי התורת כהנים "בהר סיני" פירושו – מדבר סיני.
הערות
- 23. בהעלותך י, יב.
- 24. ראה צו ז, לח: אשר צוה גו' בהר סיני (אף שהדיבור הי' "מאהל מועד") וברמב"ן שם. וראה פרש"י בהעלותך ט, ד: כששמע פ' מועדים מסיני כו'. [וראה פרש"י במדבר (ג, א), פינחס (כח, ו). ואכ"מ]. ועפ"ז מובן בפשטות מש"נ בס"פ בחקותי "אלה המצות אשר צוה ה' גו' בהר סיני" – דקאי על כל המצות שבספר ויקרא. וראה שם כו, מו: "אלה החקים גו' אשר נתן גו' בהר סיני גו'", ובפרש"י שם: "שכולם .. בסיני".
- 25. לבד מפ' נחלות שנתחדשה ע"י טענת בנות צלפחד בערבות מואב (פינחס כז, א ואילך), קרבנות דפ' פינחס – כבפרש"י שם (כח, ב). ועוד. ועפ"ז מובן דיוק פרש"י "בערבות מואב במשנה תורה".
- 26. וכקושיית הרא"ם, גו"א, נמוקי שמואל, שפ"ח. ועוד.
רש"י על במדבר ט׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וידבר משה וגו'. מַה תַּ"ל? וַהֲלֹא נֶאֱמַר "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה'", אֶלָּא כְּשֶׁשָּׁמַע פָּרָשַׁת מוֹעֲדִים מִסִּינַי אָמַר לָהֶם, וְחָזַר וְהִזְהִירָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה (ספרי):
וידבר משה וגו׳ AND MOSES SPAKE [TO THE CHILDREN OF ISRAEL THAT THEY SHOULD KEEP THE PASSOVER] — Why is this stated at all? Has it not already been said, (Leviticus 23:44) “And Moses declared [unto the children of Israel] the appointed festivals of the Lord”? But the reason is: when he heard on Sinai the section dealing with the festivals he told it to them then and he used to exhort them again about the festivals at the time when they had to be observed (lit., at the time of action) (Sifrei Bamidbar 66).
רש"י על במדבר ג׳:א׳ - הטקסט מספריא
ואלה תולדת אהרן ומשה. וְאֵינוֹ מַזְכִּיר אֶלָּא בְנֵי אַהֲרֹן וְנִקְרְאוּ תוֹלְדוֹת מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁלִּמְּדָן תּוֹרָה, מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ (סנהדרין י"ט):
ביום דבר ה' את משה. נַעֲשׂוּ אֵלּוּ הַתּוֹלָדוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁלִּמְּדָן מַה שֶּׁלָּמַד מִפִּי הַגְּבוּרָה:
ואלה תולדת אהרן ומשה AND THESE ARE THE OFFSPRING OF AARON AND MOSES — But it mentions only the sons of Aaron! But they also are called the sons of Moses because he taught them the Torah. This tells us that whoever teaches the Torah to the son of his fellow man Scripture regards it to him as though he had begotten him (Sanhedrin 19b).
ביום דבר ה׳ את משה IN THE DAY THAT THE LORD SPAKE TO MOSES did these children (these of Aaron) become his (Moses’) children, because then for the first time he taught them what he heard from the Almighty.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.