278

ד. אוהל מועד – הוא "בהר סיני" שבפסוק

והביאור בכל הנ"ל:

שאלתו של רש"י איננה מדוע "בהר סיני" נאמר לגבי שמיטה, אלא המילים "בהר סיני" עצמן¹⁵ – שהקושי בהן מתעורר עוד לפני שיודעים על איזו מצוה מדובר כאן [וזה שרש"י מביא את שאלת התורת כהנים "מה ענין שמיטה אצל הר סיני", הוא משום שעל־ידי השאלה והתירוץ של התורת כהנים מתיישבת ממילא גם הקושיא בפשוטו של מקרא – "בהר סיני" מה משמיענו?] והשאלה היא:

מהקמת המשכן ואילך היו כל דיבורי ה' אל משה לא בהר סיני, אלא באוהל מועד, וכפי שרש"י אמר זאת בפירוש כבר לפני כן (בפרשת תשא¹⁶): "ומשהוקם לא נדבר עמו עוד אלא מאוהל מועד". וכיצד יתכן שלאחר כל הפרשיות והסדרות של ספר ויקרא (שפתיחתו "ויקרא גו' מאהל מועד") נאמר "וידבר גו' בהר סיני"?

בדוחק גדול היה אפשר ללמוד, שהפרשה נאמרה לפני כל הסדרות הקודמות של ספר ויקרא, לפני הקמת המשכן, והעובדה שהיא כתובה בפרשתנו – הוא משום ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה"¹⁷ (וכך מבאר האבן עזרא¹⁸). אך ביאור זה כלל אינו "חלק", לפי שבתירוץ "אין מוקדם ומאוחר בתורה" משתמשים רק בלית ברירה (וצריך להיות טעם כלשהו לכך), אך עד כמה שניתן משתדלים ללמוד את הסדרות והפרשיות כסדרן, ובפרט – על פי פשוטו של מקרא¹⁹.

בדרך הפשט קשה גם לבאר (כמו הרמב"ן²⁰), שדיבור ה' אל משה היה בהר סיני (ובו אמר לו את כל הפרשה לפרטיה), אך הפרשה נכתבה כאן (לאחר פרשת אמור) משום שמשה מסר ציווי זה (של שמיטה ופרטיה) לעם ישראל רק אז²¹ (לאחר המעשה של "בן אשה ישראלית") – לפי שמפשטות לשון וסדר הכתובים עולה, שה"וידבר הוי' אל משה" היה לאחר הסדרות הקודמות, לאחר פרשת אמור.

קשה מאוד לפרש שמשה מסר לבני ישראל את הדיבור לאחר ריבוי חדשים מאז שקיבלו – בהתאם לפירוש רש"י קודם לכן²² ש"ענשו הכתוב" על כך שלא אמרו בזמנו – אף