262
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יהודי וכלל ישראל, ולא רק "כאילו .. הוא מקריב קרבנותיו לתוכו" – לעצמו.
ט. ההסברים להזכרת
שלוש המצוות לקט שכחה ופאה דוקא
אך מתעוררת השאלה: בדומה לכל הפרטים של לקט שכחה ופאה ישנם גם הפרטים של עוללות ופרט כרמך, שעליהם מצווה התורה ביחד עם הציווים על פאה ולקט בפעם הראשונה, מדוע, אפוא, אין רבי אוורדימס מוסיף עוללות ופרט? אמנם, אין הם כתובים כאן בתורה, אך הוא מוסיף גם שכחה, שאינה מוזכרת בפסוק זה43?
לכן מצטט רש"י בקושיא את הגירסא של דברי רבי אוורדימס האומרת "ראש השנה ויום הכיפורים וחג מכאן" – כדי להדגיש שמדובר כאן על התקופה שלפני חג הסוכות – לפני "באספכם את תבואת הארץ"44. ולכן מתאים להזכיר כאן רק שכחה הקשורה לזמן של "קציר ארצכם"45, אך לא46 את המצוות של עוללות ופרט כרמך שזמנן מאוחר יותר, בימי חג הסוכות47.
הערות
- 43. ובפרט דשכחה א) נאמר רק לקמן בפ' תצא (כד, יט), ב) בפסוק שם מפורש "לגר וליתום ולאלמנה יהי'", משא"כ בעוללות ופרט אשר א) כבר למדו ביחד עם פאה ולקט, ב) מצותה "לעני ולגר תעזוב אותם" הנאמר בפאה ולקט. ודוחק לומר שלכן לא הוצרך רש"י לפרטו, כי מובן מאליו שקאי על עוללות ופרט שנאמרו ביחד עם פאה ולקט, משא"כ שכחה שהוצרך לפרטו כיון שלא נאמר שם.
- 44. פרשתנו כג, לט.
- 45. ועפ"ז מובן גם מה שרש"י שינה מהסדר בקרא (ראה לעיל הערה 11)* כיון שמדבר בפעולת האדם בזמן קצירתם, לכן כותב סדרם בהווה וע"ד הרגיל, משא"כ בציוויי הכתוב – כותב חיוב ודאי תחלה – פאה, ואח"כ החיוב שהוא רק לפעמים – באם נשרו, ולא יותר משתים – לקט כו' – ראה תוי"ט פאה פ"ד מ"ו.
- 46. אף שצריך להזכירם דרך אגב דפאה כו' (ראה הערה 24) – ה"ז בקרא כיון שהכוונה "שלא תשכח מה שציוותיך לעשות", משא"כ בדברי ר' אוורדימס.
- 47. ראה פרש"י תבוא (כו, יב): שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר הסוכות (והרי בשיטתו ופרש"י עסקינן). ובתוד"ה כנס ב"ב (כח, א) "דבציר הוי בתשרי וכבר כלה הקייץ". אבל להעיר משלח (יג, כ) "והימים ימי בכורי ענבים" – שהי' בתקופת תמוז (ראה רש"י דברים א, ב)*. ולכאורה כן משמע גם מהברכה בפ' בחוקותי (כו, ה) "והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע", שזרע הוא "חצי תשרי ומרחשון וחצי כסלו" (רש"י נח ח, כב), ואם גם בציר הוא בתשרי מהי הברכה בזה? ובחי' חת"ס לב"ב שם "מאי דמייתי תוס' מאמוראי דבבל דהוה בציר בתשרי וכבר כלה הקיץ אע"פ דבא"י קדים בציר טפי** כדכתיב במרגלים והימים ימי בכורי ענבים". ולפי' זה אולי י"ל שבתיבת "חג" מוסיף רש"י ביאור והכרח רק ע"ז שלא העתיק מעשר עני, שהוא (בכלל) בזמן החג, כדלקמן בפנים.
- . להעיר שעד"ז הוא גם ברמב"ם, שבסהמ"צ ומנין המצות מ"ע קכ ואילך ובהמצות שבהכותרת להל' מת"ע, כתב פאה לקט. ועד"ז סדרם בפנים ההלכות שם בפ"א מהל' מת"ע, ופ"ב ואילך. משא"כ כשמפרטם ביחד פ"א ה"ז (ועד"ז בכ"מ בהמשך ההלכות) נקט "לקט שכחה ופאה". ואכ"מ.
- . ובפרש"י נח (ח, כב): קיץ הוא זמן לקיטת תאנים וזמן שמייבשים אותן בשדות – דלא כמ"ש בתוס' שם דאז הוי באילנות. וראה גם פרש"י ב"ב שם ד"ה וכנס.
- . בספורנו שלח שם, "ולא היו הפירות כו' בשלימותם עדיין כו'". אבל דוחק לומר ששלמותם (זמנם) הוא רק לאחרי ב־ג חדשים (אחרי חודש תשרי).
משנה פאה ד׳:ו׳ - הטקסט מספריא
עובד כוכבים שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה. רבי יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העמור:
רש"י על דברים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אחד עשר יום מחרב. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רְאוּ מַה גְּרַמְתֶּם אֵין לָכֶם דֶּרֶךְ קְצָרָה מֵחוֹרֵב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ כְּדֶרֶךְ הַר שֵׂעִיר, וְאַף הוּא מַהֲלַךְ י"א יוֹם, וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם אוֹתָהּ בִּשְׁלֹוֹשָׁה יָמִים – שֶׁהֲרֵי בְּעֶשְׂרִים בְּאִיָּר נָסְעוּ מֵחוֹרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י') "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ וְגוֹ'", וּבְכ"ט בְּסִיוָן שָׁלְחוּ אֶת הַמְרַגְּלִים מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ (תענית כ"ט), צֵא מֵהֶם ל' יוֹם שֶׁעָשׂוּ בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה שֶׁאָכְלוּ הַבָּשָׂר חֹדֶשׁ יָמִים, וְשִׁבְעָה יָמִים שֶׁעָשׂוּ בַחֲצֵרוֹת לְהִסָּגֵר שָׁם מִרְיָם, נִמְצָא בִשְׁלוֹשָׁה יָמִים הָלְכוּ כָּל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ – וְכָל כָּךְ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה מִתְלַבֶּטֶת בִּשְׁבִילְכֶם לְמַהֵר בִּיאַתְכֶם לָאָרֶץ, וּבִשְׁבִיל שֶׁקִּלְקַלְתֶּם הֵסֵב אֶתְכֶם סְבִיבוֹת הַר שֵׂעִיר אַרְבָּעִים שָׁנָה (ע' ספרי):
אחד עשר יום מחרב ELEVEN DAYS JOURNEY FROM HOREB — Moses said to them: “See what you brought about! There is no route from Horeb to Kadesh-Barnea as short as the way through Mount Seir, and even that is a journey of eleven days. You, however, traversed it in three days!” — for you see that they journeyed from Horeb on the twentieth of Eyar, as it is said, (Numbers 10:11—12) “And it came to pass in the second year, in the second month, on the twentieth of the month, [the cloud went up and the children of Israel journeyed out of the desert of Sinai” (which is Horeb)] and on the twenty-ninth of Sivan they sent out the spies from Kadesh Barnea, (an interval of 40 days; cf. Taanit 29a); deduct from these the thirty days they spent at Kibroth Hataavah, where they ate the flesh “a month of days”, and seven days they spent at Hazeroth for Miriam to be shut up there as a leper, it follows that in three days they traversed all that way. — To such an extent did the Shechinah exert itself to hasten your coming to the land of Canaan, but because you became degenerate, He made you travel round about Mount Seir for forty years (Sifrei Devarim 2:2).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.