260
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ז. לקט שכחה ופאה – נתינת תבואה שיגעו בשבילה
על שאלה זו מובאת התשובה "ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו".
ההסבר לכך הוא:
הקשר וההשואה בין מתנות עניים לבין הקרבת קרבנות הוא מובן33: כשם שהקרבנות מתחילים מ"אדם כי יקריב מכם ולא מן הגזל"34, הוא מקריב ונותן משלו לקדוש־ברוך־הוא (למזבח ולכהן – לפי ציווי ה'), כך גם במתנות עניים הוא מקיים את ציווי ה' לתת מתבואתו לעניים, ולהשיב בכך את נכסיו לקדוש־ברוך־הוא על־פי ציוויו.
אמנם ענין זה קיים בכל מתן צדקה לעניים, אך ביתר־שאת הוא ניכר באופן מיוחד במתנות לקט שכחה ופאה:
בצדקה רגילה35 אפשרי שהאדם השיג את הכסף שהוא נותן ללא עמל (על־ידי מסחר קל או ירושה, מציאה וכדומה). ורק מפני שבכסף זה הוא "יכול לקנות חיי נפשו" יוצא שהוא מוסר את "חיי נפשו"36.
לעומת זאת התבואה הניתנת כפאה ולקט וכו' באה ביגיעתו בחרישה, זריעה וכדומה עד לקצירה, "בזיעת אפך תאכל לחם"37.
לכן מתאימה דרשתו של רבי אוורדימס בתורת כהנים "מעלין עליו כאילו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו" בעיקר ללקט שכחה ופאה ומעשר עני ולא לצדקה רגילה.
רש"י מפרש זאת בהדגשה נוספת, שיגיעה בתבואת הארץ הניתנת לעני – וזאת אף לפני שהאדם לוקח את התבואה לעצמו ונהנה ממנה – איננה דומה רק להקרבת קרבנות אלא "כאילו בנה בית המקדש" – בדומה לעבודה וליגיעה בבנין בית המקדש, הנעשית לפני הקרבת הקרבנות בתוכו.
ח. הדגש בתורת כהנים – הלקיחה מעצמו ברש"י – הנתינה לעני
בהשוואה "מעלין עליו כאילו בית המקדש קיים", או "בנה בית המקדש" ו"הקריב קרבנותיו" – יש שני ענינים:
א) הלקיחה מעצמו – בגלל ציווי ה' הוא מוסר דבר ש"יכול לקנות חיי נפשו", ויותר מכך – דבר שהשיג על־ידי יגיעה בחיותו וכוחות נפשו.
ב) הנתינה – בגלל ציווי ה' הוא נותן את הדבר לעני38.
הערות
- 33. וראה גו"א כאן.
- 34. פרש"י ויקרא א, ב.
- 35. ראה גו"א שם באופן אחר.
- 36. ראה תניא פל"ז (מח, סע"ב).
- 37. בראשית ג, יט ובפרש"י. שם, יח.
- 38. ואולי י"ל דתלוי בהטעמים דמצות פאה כו' (ומתנות עניים): לטעם החינוך (מצוה רטז) "כי השי"ת רצה להיות עמו אשר בחר מעוטרין בכל מדה טובה ויקרה ושיהי' להם נפש ברכה ורוח נדיבה .. כי מתוך הפעולות תתפעל הנפש כו'" – עיקר הענין הוא זה שמוציא מרשותו (ודבר שבא ע"י יגיע כפיו), שעי"ז מתפעל נפש האדם. ולטעם המו"נ (ח"ג פל"ט) "כחמלת העניים והדלים לעזור האביונים במינים חלוקים" – עיקר ההדגשה הוא בהנתינה להעני כראוי. אבל י"ל דגם בחינוך עיקר המדה טובה הוא זה שנותן לנצרכים – ע"ש בהמשך לשונו "כי בהותיר האדם חלק א' כו' שיהנו בו הצריכים תראה בנפשו שובע ורצון כו'". וראה ספר מעיל צדקה סי' אלף תלג.
רש"י על ויקרא א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אדם כי יקריב מכם. כְּשֶׁיַּקְרִיב; בְּקָרְבְּנוֹת נְדָבָה דִּבֵּר הָעִנְיָן:
אדם. לָמָּה נֶאֱמַר? מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הִקְרִיב מִן הַגָּזֵל — שֶׁהַכֹּל הָיָה שֶׁלּוֹ — אַף אַתֶּם לֹא תַּקְרִיבוּ מִן הַגָּזֵל (ויקרא רבה):
הבהמה. יָכוֹל אַף חַיָּה בִּכְלָל, תַּ"לֹ בָּקָר וָצֹאן:
מן הבהמה. וְלֹא כֻּלָּהּ — לְהוֹצִיא אֶת הָרוֹבֵעַ וְאֶת הַנִּרְבָּע:
מן הבקר. לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּעֱבָד:
מן הצאן. לְהוֹצִיא אֶת הַמֻּקְצָה:
ומן הצאן. לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹגֵחַ שֶׁהֵמִית; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְמַטָּה מִן הָעִנְיָן מִן הַבָּקָר — שֶׁאֵין תַּ"ל — לְהוֹצִיא אֶת הַטְּרֵפָה (ספרא):
תקריבו. מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנַיִם מִתְנַדְּבִים עוֹלָה בְּשֻׁתָּפוּת:
קרבנכם. מְלַמֵּד שֶׁהִיא בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר, הִיא עוֹלַת קַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, הַבָּאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת (שבועות י"ב):
אדם כי יקריב מכם IF A MAN OF YOU OFFER [AN OFFERING] — This means, when he offers: Scripture is speaking here of free — will offerings (cf. Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 4).
אדם — Why is this term for “man” employed here? Since אדם also means Adam, its use suggests the following comparison: what was the characteristic of the first man (אדם הראשון)? He did not offer sacrifice of anything acquired by way of robbery, since everything was his! So you, too, shall not offer anything acquired by way of robbery (Leviticus Rabbah 2:7).
הבהמה [OF] THE BEASTS — One might think that wild beasts are also included! Scripture, however,’ goes on to state, “even of cattle or of sheep” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 6).
מן הבהמה OF THE BEASTS — but not all of them: the phrase, “some of the beasts”) is used in order to exclude male and female animals with which sexual sin has been committed (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 7).
מן הבקר OF THE CATTLE — This serves to exclude an animal which has been worshipped as a god (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 9).
מן הצאן OF THE SHEEP — This serves to exclude an animal set aside for the purpose of being offered to an idol (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 11).
ומן הצאן AND OF THE SHEEP — The ו prefixed to the word is intended to exclude a goring ox that has killed a man. — When Scripture again says lower down in the section, (v. 3) מן הבקר, “of the cattle”, — which word מן it was unnecessary to use, (it would have sufficed to say: 'אם עולה קרבנו זכר וכו) — it is intentionally used to exclude a טרפה (an animal afflicted with a fatal organic disease) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 11).
תקריבו YE SHALL OFFER [YOUR OFFERING] — The plural תקריבו teaches us that two (or more) persons may bring a burnt offering as a free — will gift in partnership (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 3 1).
קרבנכם YOUR OFFERING — This teaches us) that it (the עולה) may also be offered as a free-will gift of the community (not of individuals only). This was the burnt offering bearing the name of “the summer - fruit offering”) of the altar which had to be supplied from the surplus of the levy upon the people (cf. Shevuot 12a, Shevuot 12b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.