ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ג

257

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

רואים שרש"י משנה בלאו־הכי את הלשון הכתובה בתורת כהנים במספר פרטים:

1) בתורת כהנים נאמר "ראש־השנה ויום הכיפורים מכאן", ורש"י מוסיף "וחג"¹³?

2) בתורת כהנים נאמר "לקט שכחה ופאה ומעשר עני" – ורש"י משמיט "מעשר עני"¹⁴?

3) בתורת כהנים נאמר "שכל מי שהוא מוציא..."¹⁵, ורש"י אומר שכל הנותן לקט... לעני כראוי".

4) בתורת כהנים – מעלין עליו כאילו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו", וברש"י: "מעלין עליו כאילו בנה¹⁶ בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו"¹⁷.

אמנם, נראה שהיתה לרש"י גירסא כזאת של דברי רבי אוורדימס¹⁸ בתורת־כהנים, כיוון שרש"י מצטט זאת בשמו, אך עובדה זו עצמה דורשת הסבר: מדוע בחר רש"י דווקא גירסא זו של דברי רבי אוורדימס, ולא את הגירסא הרגילה והנפוצה, הכתובה בתורת כהנים שלפנינו.

מבחירתו דוקא גירסא זו מובן שהיא מתאימה יותר לפשוטו של מקרא.

ד. המילה "תעזוב" לא נאמר כאן לראשונה

בהמשך מצטט רש"י את המילה "תעזוב" ומפרש "הנח לפניהם והם ילקטו ואין לך לסייע לאחד מהם".

ועל כך שואלים¹⁹: מדוע מפרש רש"י מילה זו רק בפרשתינו, ולא לפני – כן, בפרשת קדושים, שבה כתוב ביטוי זה לראשונה²⁰?

הערות

13. וכ"ה בדפוסי רש"י ורוב כת"י רש"י. אבל בדפוס שני ליתא. וגם בזה מסתבר לומר "שתוקן" להתאים לתו"כ, כבהערה הבאה.
14. כ"ה ברוב הדפוסים שלפנינו, ובדפוס שני דרש"י. אבל בדפוס ראשון וכמה כת"י רש"י איתא ברש"י גם "מעשר שני" (כבתו"כ). וכנראה שגם בזה "תיקן" הבחור הזעצער (או שנשתרבב) ע"פ התו"כ במקום לשון רש"י "לעני (כראוי) וכתב "מעשר עני כראוי".
15. וביל"ש כאן "שכל מי שמניח.
16. כ"ה ברוב הדפוסים (כולל דפוס שני) וכת"י רש"י. בדפוס ראשון וכמה כת"י רש"י הוא כבתו"כ. אבל גם בזה נראה ש"תוקן" ע"פ התו"כ (כי באם הי' כתוב כבתו"כ "קיים" פשוט שלא יתקן לגירסא חדשה מלבו דלא כבתו"כ – "בנה").
17. אולי י"ל שלרש"י זהו פירוש בדברי התו"כ, דאל"כ הול"ל כאילו הקריב קרבנותיו בביהמ"ק, דההקדמה "מעלין עליו כאילו ביהמ"ק קיים" – אין קיום ביהמ"ק שייך ל"עליו", לפעולתו.
18. אבל אינו מוכרח שכן הוא בכל שינוים הנ"ל, כי י"ל שרש"י מבאר דברי רבי אוורדימס אף שאי"ז לשונה (כמדובר כמ"פ*). אבל גם עפ"ז צריך ביאור מה מכריח ביאור ושינויים בזה?
19. שפ"ח כאן בשם הנח"י.
20. בשפ"ח: וע"ק מנ"ל למדרש שתי דרשות מתיבה אחת. ונ"ל דחדא מתרצת לחברתה, עיי"ש תירוצו. ולפי פירושו נמצא, שדרשה אחת נלמדת מ"תעזוב" שבפ' קדושים, והב' – מ"תעזוב" שבפרשתנו, "והרב רצה לכתוב שתי הדרשות בפעם אחת ולפיכך המתין לכאן". אבל: א) כמדובר כמ"פ – אי"ז דרך רש"י (ודרך פשש"מ) להמתין בהבנת הכתוב עד לפרשה שני'! ב) מפשטות לשון רש"י לא משמע שב' דרשות הן, כי אם ש"אין לך לסייע" הוא השלילה של מ"ש לפנ"ז "הנח לפניהם כו'". ומש"כ במשכיל לדוד כאן, הרי (נוסף על קושיא הב' הנ"ל) אינו (ואפילו לא ברמז) בפרש"י. רש"י לא כותב: א) שפאה ניתנת גם בעמרים, ב) שאז צריך לחלק לפניהם, ואדרבה, הפכו משמע מפשטות לשון רש"י. וראה לקמן בפנים סעיף יב.
. ראה לקו"ש חי"ד ע' 46 הערה 12 בשוה"ג. ועוד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.