241

בחג הפסח בולט הדגש המושם על חינוך קטן למצוות: בנוסף לאמור לעיל, שבאחת המצוות העיקריות של יציאת מצרים – קרבן פסח – אנו רואים שהתורה כלל את הקטן, כדלעיל, הרי סדר פסח וסיפור יציאת מצרים מבוססים וקשורים ל"והגדת לבנך"⁷⁰. ובכלל, יציאת עם ישראל ממצרים מושוית בנבואת יחזקאל⁷¹ להולדת תינוק, אשר מיד עם היולדו מתחיל חינוכו לכל ימי חייו⁷².

וכך גם בחג השבועות, זמן מתן תורתינו – התחלת לימוד התורה על־ידי אבינו שבשמים עם בנו – עם ישראל, שעליהם נאמר⁷³ "בנים אתם לה' אלקיכם",

ובדומה לכך לגבי האב והבן בעולם הזה, שלמרות שלגבי המצוות בכלל "אביו אינו חייב לחנכו במצות מן התורה אלא מדברי סופרים", הרי ב"תלמוד־תורה מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה"⁷⁴. בנוסף לכך, התורה ניתנה בזכות ענין החינוך. רק על ידי ש"בנינו עורבין אותנו" הסכים הקדוש־ברוך־הוא לתת את התורה⁷⁵ –

דוקא על ידי שמחנכים את הילד למצוות הוא נעשה מציאות עצמית וקשור למצוה מצד עצמו, כאמור לעיל, שהקטן עצמו נקרא חייב במצוה. ויותר מכך לגבי תלמוד תורה: כאשר מלמדים תורה לילד, והרי "מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אף על פי שאינן בניו, שנאמר ושננתם לבניך... אלו תלמידיך"⁷⁶, הופכים אותו למציאות חדשה – התלמיד מתאחד עם התורה ועם נותן התורה, כמאמר חז"ל⁷⁷ "כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".

מכל זאת מובנת חשיבות החובה המוטלת על כל אחד להשתדל להתמסר לחינוך בני ובנות ישראל ללימוד התורה ולקיום המצוות. ובמיוחד בימים אלו, שבהם מתכוננים לימי החופשה, יש לדאוג לכך שכל ילד או ילדה יהודיים, יימצא בסביבה של תורה ויראת שמים במשך חדשי הקיץ, ורצוי במשך כל עשרים־וארבע שעות היממה, וזאת תהיה ההכנה לתוספת בחינוך של הילדים והילדות בשנה שלאחר מכן.

(משיחות חג השבועות תשכ"ח

וש"פ נשא תשל"א)