213
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
להם דין של סנהדרין גדולה56, וכיצד נדרש מהם לקשור "חבלים של ברזל במתניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכבותיהן"? כיצד מתאימה התנהגות כזאת57 לאלו המופלגין בחכמת התורה בעלי דיעה מרובה ובמיוחד היציאה מלשכת הגזית – וכל זאת כדי ללמוד עם יהודים הנמצאים אי־שם ב"עיירות ישראל"?
התשובה לשאלה שהוצגה לעיל על תחילת המסכת, נמצאת בסופה: כאשר יש "רשע בעולם", גורם הדבר ל"חרון" של ה' בעולם, ולא רק בשעת מעשה החטא, אלא זוהי "פעולה נמשכת".
וההתפשטות התמידית איננה רק בזמן, אלא גם במקום: ה"חרון – בא לעולם" – הוא איננו פוגע בעובר העבירה בלבד, אלא בעולם כולו58, הוא פוגע בכל עם ישראל וגם בסנהדרין גדולה של שבעים ואחד.
ומובן איפוא שמוטלת האחריות לדאוג לכך שמלכתחילה59 לא יגיעו למצב הגורם ל"חרון בא לעולם".
יב. ההוראה
לפי הנ"ל ניתן לבאר עוד ענין: כל עניני התורה הם הוראות לכל יהודי60, ומתעוררת השאלה: מהי ההוראה הנלמדת מן הענין ש"רשע בא לעולם חרון בא לעולם .. צדיק בא לעולם טובה באה לעולם"?
קשה לומר, שכל זאת הוא רק כדי ללמוד מכאן על חומרתו של חטא, שהוא גורם לחרונו של מקום, ומצד שני על כך שבאמצעות מעשים טובים נגרמת טובה, שהרי כבר בתורה שבכתב, בציויים ובמצוות התורה, מודגשים שכר המצוות והעונש על עבירה פעמים רבות מאד, ואף באזהרות כלליות: "אם בחוקתי תלכו... ונתתי גשמיכם בעתם... שלום בארץ...".
אך לפי ההסבר שהובא לעיל, ניתן ללמוד מענין זה הוראה נפלאה, כדלהלן: כאשר יהודי נכשל בעבירה, ר"ל, הוא עלול לחשוב: אכן, עלי לשוב בתשובה, ואמנם אעשה זאת, אך מדוע עלי להזדרז? ואז הוא דוחה את התשובה לזמן מאוחר יותר, ובינתיים הוא מתעסק בענינים אחרים (ובמיוחד כאשר עיסוקו הוא בענינים טובים).
וכך גם בצד החיובי: כאשר יהודי מחליט לבצע מעשה טוב כל שהוא, מצוה, הוא איננו ממהר בכך, ובינתיים הוא מתעסק בעניני הרשות וכדומה.
ועל כך באה הגמרא ללמד, שאין לנהוג כך, כי כל עוד לא היתה חזרה
הערות
- 56. שאין יכולין לדון דיני נפשות (ע"ז ח, ב). ולדעת הרמב"ן (בהשגותיו לסהמ"צ מ"ע קנג) "בטלו כל הדינין (לא רק דיני נפשות) התלויין בב"ד הגדול".
- 57. להעיר ממרז"ל חלוק כו' טלית של ת"ח כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח (ב"ב נז, ב). – ועייג"כ תענית כג, רע"ב. מג"א או"ח רס"ב.
- 58. להעיר מרמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד: "צריך כל אדם שיראה עצמו .. וכן כל העולם .. הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו כו'".
- 59. ראה פרש"י דברים א, יג (מספרי שם).
- 60. ראה זח"ג נג, ב.
ספר המצוות, מצוות עשה קנ״ג - הטקסט מספריא
היא שצונו לקדש חדשים (ס"א ולחשוב חדשים) ושנים, וזו היא מצות קדוש החדש. והוא אמרו יתעלה החדש הזה לכם ראש חדשים. ובא הפירוש שעדות זו תהא מסורה לכם, כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל איש ואיש כמו שבת בראשית שכל איש ימנה ששה ימים וישבות בשביעי כשיראה כל איש ואיש גם כן הלבנה שיקבע היום ראש חדש, או ימנה ענין תוריי ויקבע ראש חדש, או יעיין איחור האביב וזולתו ממה שראוי להסתכל בו ויוסיף חדש, אבל מצוה זו לא יעשה אותה לעולם אלא בית דין הגדול לבד ובארץ ישראל לבד. ולכן בטלה הראיה אצלנו היום בהעדר בית דין הגדול כמו שבטל הקרבת הקרבנות בהעדר המקדש. ולזה כוונו וטעו המינין הנקראים קראים, וזה שורש גם כן שלא יודו גם כן זולתי מכלל הרבנים והולכים עמהם באפלה בחשכה. ודע שחשבון זה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי חדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד ובעת הצורך, ובהעדר החכמים מארץ ישראל אז אפשר לבית דין הסמוך בארץ ישראל שיעבר השנים ויקבע חדשים בחוצה לארץ כמו שעשה רבי עקיבא כמו שהתבאר בתלמוד ובזה קושי גדול וחזק. והידוע תמיד שבית דין הגדול אמנם היה בארץ ישראל והם שיקבעו חדשים ויעברו שנים בפנים המקובלים אצלם ובקבוצם גם כן, ובכאן שורש גדול משרשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה, וזה שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חדש וזה היום יום טוב, לא מפני חשבוננו נקבענו יום טוב בשום פנים אבל מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חדש או יום טוב. ומפני אמרם שזה היום ראש חדש או יום טוב יהיה ר"ח או יו"ט, בין שהיתה פעולתם זאת בחשבון או בראיה, כמו שבא בפירוש (ר"ה כ"ה) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם כו' אין לי מועדות אלא אלו, כלומר שיאמרו הם שהם מועדות אפילו אנוסין אפילו מוטעין אפילו שוגגין כמו שבאה הקבלה, ואנחנו אמנם נחשב היום שקבעו הם רוצה לומר בני ארץ ישראל בו ראש חדש, כי במלאכה הזאת בעצמה מונין וקובעין לא בראיה ועל קביעותם נסמוך לא על חשבוננו, אבל חשבוננו הוא לגלויי מילתא בעלמא, והבן זה. ואני אוסיף לך באור. אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום בשום פנים, לפי שאין לנו לחשב חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ אלא בתנאים הנזכרים, כמו שביארנו כי מציון תצא תורה. וכשיתבונן מי שיש לו שכל שלם לשונות התלמוד בכונה הזאת יתבאר לו כל מה שאמרנוהו באור אין ספק בו. והנה באו רמזים בכתוב יורו על שרשי המלאכה שיסמכו בהם בידיעת ראשי חדשים ועבור שנים, מזה אמרו ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, אמרו מלמד שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד, ואמרו מנין שאין מעברין ואין מקדשין את החדש אלא ביום תלמוד לומר מימים ימימה. ואמרו חדשים אתה מחשב לשנים ואי אתה מחשב ימים לשנים. ואמנם הורה שהתוספת בזה אמנם יהיה חדש שלם, ואמרו חדש ימים ימים אתה מונה לחדש ואי אתה מונה שעות לחדש, ואמרו שמור את חדש האביב הורה כי שנתנו ראוי שנשמור בה פרקי השנה, ולכן תהיה שמשית. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם בשלמות בפרק ראשון מסנהדרין ובמסכת ראש השנה וברכות. (בא אל פרעה, זמנים הלכות קידוש החודש פ"א):
משנה תורה, הלכות תשובה ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה.לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב.חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה). זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו.ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה.ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.
רש"י על דברים א׳:י״ג - הטקסט מספריא
הבו לכם. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לַדָּבָר:
אנשים. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ נָשִׁים, מַה תַּ"לֹ אֲנָשִׁים? צַדִּיקִים, כְּסוּפִים:
חכמים ונבנים. מְבִינִים דָבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; זוֹ הִיא שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינָרִין לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ יוֹשֵׁב וְתוֹהֵא, נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ (ספרי):
וידעים לשבטיכם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ספרי):
בראשיכם. רָאשִׁים וּמְכֻבָּדִים עֲלֵיכֶם – שֶׁתִּהְיוּ נוֹהֲגִין בָּהֶם כָּבוֹד וְיִרְאָה:
ואשמם. חָסֵר יוֹ"ד, לִמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בְּרָאשֵׁי דַּיָּנֵיהֶם, שֶׁהָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וּלְכַוֵּן אוֹתָם לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה (ספרי):
הבו לכם means GET YOURSELVES READY for the matter (cf. Rashi on Genesis 11:3).
אנשים MEN — But would it enter your mind that he would take women? Why then does it state here men? It means that he should take righteous, desirable men (cf. Sifrei Devarim 13:2).
חכמים ונבנים WISE AND UNDERSTANDING [MEN] — i.e. men who can understand a matter out of (i.e. by comparison with) another matter. — This is what Arius asked R. Jose: what is the difference between wise men and understanding men? A wise man is like a rich money changer: when people bring him dinars to examine (to value) he examines them; and when they do not bring to him, he sits and does nothing (he does not go out to seek any). An understanding man, however, is like a merchant money changer: when they bring him coins to examine, he examines them; and when they do not bring to him, he goes about and brings of his own money (i.e. he himself buys coins) (cf. Sifrei Devarim 13:3).
וידעים לשבטיכם AND [MEN] KNOWN AMONGST YOUR TRIBES — i.e. men who are known to you. For if he were to come before me wrapped in his robe, “I" would not know who he is and of what tribe he is, and whether he is fitted for the office: but you know him for you have been brought up with him. On this account it states: known amongst your tribes (Sifrei Devarim 13:4).
בראשיכם [AND I WILL PLACE THEM] AT YOUR HEADS — as chiefs and persons honoured by you., i.e., that ye should pay them respect and reverence.
ואשמם — This word lacks the letter י (after the ש: our editions, however, have it): this teaches that Israel's transgressions (אשם) are placed upon the heads of their judges, because it is their duty to prevent them from sinning, and to direct them into the right path (Sifrei Devarim 13:6).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.