191

קרי ביום הכיפורים ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו מובטח לו שהוא בן העולם הבא..". כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר את הדיוק בלשון "ידאג כל השנה", ולא כביטוי הנפוץ: "סימן רע לו".

ההסבר לכך הוא: משמעות הענין של "ידאג כל השנה" היא עבודת התשובה⁷⁸, כי דאגתו אינה כל־כך מחששו שלא יוציא את שנתו, אלא על־כך ש"ראה קרי", כפי שאומר רש"י⁷⁹ "שמא לא קיבלו תעניתו והשביעוהו במה שבידם להשביעו כעבד המוזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו", וכפי שמוסיף אדמו"ר הזקן⁸⁰ – "כלומר אי־אפשר בשימושך". ודאגה והתבוננות זו מביאות אותו לאופן עבודה נעלה יותר מכפי שעבד לפני־כן.

במילים אחרות: כיון שהענין של "רואה קרי ביום הכיפורים" היה אצלו "לא במתכוין"⁸¹, שהרי ביום הכיפורים מתענים בחמשה עינויים ואין מהרהרים בעבירה⁸², וזוהי הוכחה לכך שזה לא הגיע אליו מצד היצר הרע אלא בהשגחה עליונה, וכיון ש"מפי עליון לא תצא הרעות"⁸³, צריך לומר שהכוונה בכך היתה להביאו לאופן נעלה יותר בעבודה, לעבודת התשובה שבדרך העבודה הרגילה של הצדיק הוא לא היה יכול להגיע אליה (כנאמר לעיל בתניא).

וכאשר קיימת אצלו עבודת התשובה בשלמות – "ידאג כל השנה", אין לו תוספת רק בעבודה הרוחנית, אלא גם בגשמיות – "מפיש חיי", יותר מכפי שנקבע לו מצד שורש נשמתו וסדר העבודה הרגיל.

י. ההסבר לקשר בין סיום המסכת לתוכנה

לפי זה מובן מדוע מסתיימים פרק יום הכיפורים ומסכת יומא במאמר "הרואה קרי ביום הכיפורים", ומובן הקשר שבין המשנה לסוגיה שלפניה:

במשנה מדבר רבי עקיבא על שני עניני הטהרה על־ידי הקדוש־ברוך־הוא: הזאה וטבילה. שהזאה בעי כוונה וטבילה לא בעי כוונה. ולאחר־מכן ממשיכה הגמרא בענין ומסבירה את ההבדל שבין שני האופנים התשובה של האדם:

תשובה מיראה ותשובה מאהבה, שתשובה מיראה היא ללא כוונה מושלמת, לעומת תשובה מאהבה. וביתר פרטיות: שני הסוגים שבתשובה מאהבה עצמה, האופן שבו "נעקר עוונו מתחלתו" והוא נעשה צדיק, שלכך די