173

כנאמר באותה משנה: ז' ימים .. מפרישין כהן גדול מביתו", וביחד עם זאת הרי "ביתו (זו אשתו)" הוא תנאי המעכב את עבודתו ביום הכיפורים?!

מכאן מוכח, שבתנאי הדורש את היותו של הכהן הגדול ביום־הכיפורים נשוי, טמון ענין מיוחד המוסיף לשלימותו של הכהן הגדול, ולפיכך הוא נדרש ממנו ביום הכיפורים.

ב. שני האופנים להסבר הלכה זו

את ההלכה שלעיל, שהכהן הגדול ביום הכיפורים צריך להיות נשוי, ניתן להסביר בשתי דרכים:

א) זוהי הלכה לגבי עבודת יום־הכיפורים: מפאת חשיבותה ומעלתה של עבודה זו, היא אינה יכולה להתבצע על־ידי כהן סתם, אלא על־ידי כהן גדול, ולא על־ידי כהן גדול סתם, אלא דוקא על־ידי כהן גדול שיש לו המעלה של "ביתו זו אשתו".

ב) זוהי הלכה לגבי הכהן הגדול: ביום הכיפורים צריך הכהן הגדול להיות נעלה ומושלם יותר. כשם שמוצאים אצל כהן גדול בכלל (במשך השנה כולה) דרגות שונות: משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים, וכדו'⁹, כך צריכה ביום הכיפורים להתווסף אצלו המעלה של "ביתו זו אשתו".

ההבדל בהלכה למעשה בין שתי דעות אלו: ביום־הכיפורים מתבצעות גם עבודות הנעשות בכל יום, שאינן קשורות דוקא ליום הכיפורים, כגון: הקרבת התמידים, הקטרת קטורת, הטבת הנרות וכדו', וגם הם נעשות ביום־הכיפורים על־ידי הכהן הגדול¹⁰. אמנם, קדושת יום־הכיפורים משפיעה גם על העבודות שאינן מיוחדות ליום־הכיפורים, כלשון הגמרא¹¹ "אהנאי", אך בכל זאת, הן אינן כמו העבודות המיוחדות ליום הכיפורים. לפיכך ניתן לומר, שלפי ההסבר שהחובה שהכהן הגדול יהא "נשוי" היא לגבי העבודה של יום־הכיפורים, הרי יש מקום לומר, שלגבי העבודות שאינן מיוחדות ליום־הכיפורים לא חלה על הכהן הגדול חובה להיות נשוי¹².

אך לפי ההסבר השני, שזה לשם שלימותו של הכהן הגדול, הדרושה ביום־הכיפורים, יוצא, שחובתו להיות "נשוי" חלה גם לגבי עבודות אחרות, הנעשות על־ידי הכהן הגדול ביום־הכיפורים.

לפי זה יוצא שהרמב"ם סובר כדעה השניה, כדבריו¹³: "וכן שאר העבודות