ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ב

131

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ב

תזריע

א. קרבנות יולדת, קולות הכבש

לגבי היולדת, שחייבת להביא "כבש... לעולה" ו"בן יונה או תור לחטאת... ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת"¹, נאמר במשנה בסוף מסכת קנים:

"האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר (נדרה להביא קרבן נוסף על החובה מן התורה "אחד לעולה ואחד לחטאת"), ילדה זכר – מביאה שתי קנים, אחת לנדרה ואחת לחובתה, נתנתן לכהן הכהן צריך לעשות ג' פרידים מלמעלן ואחת מלמטן (שהרי שני העופות של נדרה שניהם קרבן עולה וכן עוף אחד מקרבן חובתה הוא עולה, וההלכה היא: "חטאת העוף נעשית למטה ועולת העוף נעשית למעלה", כפי שנאמר במשנה בתחילת המסכת"). לאחר מכן ממשיכה המשנה ומפרטת את הדינים במקרים של טעויות וספיקות לגבי מה שקבלה היולדת על עצמה ואם הקריב זאת הכהן כהלכה, ובסיום מדובר על מקרה של מספר ספיקות המירבי – כשהיולדת קבלה על עצמה להביא קרבן משני מינים, ואין יודעים אם הכהן הקריבם, במקרה זה "צריכה להביא עוד ארבעה פרידים לנדרה ושתים לחובתה וחטאת אחת. בן עזאי אומר שתי חטאות".

ב ^*

לאחר מכן ממשיכה המשנה ואומרת "אמר רבי יהושע: זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה. כיצד קולו שבעה – ב' קרניו לשתי חצוצרות, שתי שוקין לשני חלילין, עורו לתוף, מעיו לנבלים, בני מעיו לכנורות, ויש אומרים אף צמרו לתכלת".

המפרשים² מסבירים את משמעות דברי רבי יהושע "זהו שאמרו כשהוא חי...": כשם שאצל כבש³, דוקא כאשר חל בו קלקול ("מת") מתרבה קולו ("נתרבו בו המצוות"⁴) – שבעה, או שמונה לפי דעת "יש אומרים" כך בענין הקנים, קרבנות היולדת, שמלכתחילה היתה צריכה להביא רק "קן לנדרה וקן לחובתה"⁵, ודוקא עקב הטעויות והספיקות⁶, "אינה יודעת מה

הערות

1. פרשתנו (תזריע) יב, ו. ח.
*. וסיום מס' קנים (וסדר קדשים).
2. ראה פיה"מ להרמב"ם, רע"ב, פי' הרז"ה. וראה הערה 6.
3. כ"ה בפיה"מ ורע"ב שם. אבל בתוד"ה אמר שם, פרש"י זבחים (סח, א ד"ה א"ר) – באיל. ועד"ז הוא בפי' הראב"ד ורז"ה קנים שם. ולהעיר מחילוק הפי' בתוס' (ועד"ז בהמפרש ופי' הרא"ש), ראב"ד ורז"ה שם אם המדובר בשופר של ר"ה או חצוצרת לשיר על הקרבן, או בחצוצרת המלכים (וראה ר"ה טז, א).
4. פיה"מ כאן.
5. כ"ה ברע"ב כאן. ובפיה"מ: והיתה עשירה וכו' לא היתה חייבת אלא עוף א' לחטאת והיא מצוה אחת. ובפי' הרז"ה: קרבן יולדת שפתח בה הכתוב תחלה אינו אלא פרידה אחת מן הקן כו'.
6. בפרש"י זבחים שם: וה"נ כשנדרה תחלה ואינה יודעת מה פירשה לא צריכה אלא ד' פרידין וב' לחובתה אחת לעולה ואחת לחטאת ועכשיו שהביאה כבר ד' פרידין צריכה להביא ד' לנדרה וד' לחובתה. ועד"ז הוא בתוס' ופי' הראב"ד קנים שם (וראה פי' הרא"ש שם), והיינו שהמדובר רק בנוגע לבבא האחרונה, א) ואינו מודגש שהירידה היא מקן א' או ב' קנים, לז' כו'. ב) אין מפורש שהשמונה באו בסיבת הטעיות והספק. ומשמע שמפרש "שעכשיו שהביאה כבר ד' פרידין", ונפסלו (מספק) הרי"ז דוגמת כשהוא מת. (אבל ראה תוי"ט קנים שם ד"ה זה הוא שאמרו, שכתב על דברי הרע"ב "וכ"כ התוס' דהכא וכן בפרש"י פ"ז דזבחים"). ולפי"ז אין מתיישב כ"כ בלשון ר"י "כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה". וראה פי' לקח טוב (יעיר קנו) לקנים שם שמקשה גם לפי פי' הרע"ב. ולהעיר מפיה"מ כאן, שמתחיל (כנ"ל בהערה שלפנ"ז) "עוף א' לחטאת היא מצוה אחת" וממשיך "אבל הואיל ונולד הספק מביאה שבעה", דרובם עולות.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.