104

והרי, לכאורה, להיפך: כיון שהם קרובים של נדב ואביהוא, משבט לוי, הם קשורים לעבודת המשכן, וחשוב יותר שישארו טהורים ויוכלו להישאר במשכן ולהשתתף בשמחת המשכן בשמיני למילואים, וישראלים יוציאו את נדב ואביהוא "אל מחוץ למחנה"?

(אמנם, בתורה, לא הוזכרה עדיין עבודת הלויים במשכן – היא מוזכרת רק בספר במדבר²⁶ – אך ה"בן חמש" כבר למד זאת בפירוש רש"י²⁷).

יותר מכך: כבר לפני כן²⁸ כתב רש"י על ציווי יעקב, שלוי לא ישא את ארונו "שהוא עתיד לשאת את הארון". ואם לוי לא נשא את ארונו של אביו – מולידו, מפני שמספר דורות לאחר מכן, במשכן "הוא (שבטו) עתיד לשאת את הארון", על אחת כמה וכמה בעניננו, שאין מדובר על אנשים קרובים כל כך²⁹, ובזמן שמחה של השראת השכינה במשכן, בודאי מתאים שהם ישתתפו בשמחת המשכן ולא יוציאו את גופות נדב ואביהוא!

ו. "שאו.." – חלק מעבודת המשכן בשמיני למילואים

מפני שתי שאלות אלו מסיק רש"י (א) שהציווי "שאו..." אינו רק לצורך קבורה או הוצאת הגופות מהמשכן, כמובן מאליו, אלא הוא קשור ליום השמיני למילואים³⁰. (ב) יש צורך שפעולה זו תיעשה על ידי "אחיכם".

לכן מפרש רש"י, שהציווי "שאו..." הוא כדי "שלא לערבב את השמחה" שהיתה במשכן בשמיני למילואים, ומשום כך מוסיפה התורה "מאת פני הקודש" – כי הכוונה העיקרית היא שהגופות לא יימצאו בקודש ויפריעו לשמחה, כדלעיל.

ומסיבה זו צריכים לעשות זאת דוקא קרוביהם, משבט לוי, כי הפעולה קשורה לעבודת המשכן. אך אין זו עבודה באופן של פעולה חיובית – שירה וכדומה, אלא בדרך השלילה – הוצאת דברים המפריעים לעבודה כראוי במשכן, בדומה לעבודה של הרמת הדשן והוצאתו מחוץ למחנה³¹.

ואם כך, יוצא, שלא נגרעה השתתפותם של מישאל ואלצפן בשמחת חנוכת המשכן, כי עצם הוצאת נדב ואביהוא "מאת פני הקודש" – היתה השתתפותם בשמחה.