460
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב) ועיקר: כדי להודיע את סדר העשייה – תחלה המשכן ואחר כך הכלים – אין הכרח בהרחבה בפרטי הדברים בביצוע, במידותיהם וכדומה25.
יתר־על־כן: לאחר הישנות הפרטים הללו, כאשר מסופר בפרשתנו על "ויביאו את המשכן אל משה", מתעוררים הקשיים הבאים:
ג) התורה מפרטת שוב את כל פרטי הדברים של המשכן וכליו וכו'.
ד) רק לאחר מכן מסיים הפסוק ואומר: "ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה".
ג. ההסבר לכך: המשכן חשוב וחביב ביותר
ההסבר לכך בפשטות הוא:
המשכן וכליו הם מן הענינים החשובים והחביבים ביותר אצל ישראל, אשר באמצעותם שרתה השכינה בישראל וכו',
במיוחד, כאשר המשכן נקרא, כבפירוש רש"י בפרשתנו: "משכן העדות – עדות לישראל שויתר להם* הקדוש־ברוך־הוא על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם"26,
ומכך מובנת יותר החביבות והחשיבות של הענין, שהרי חטא העגל היה החטא הכללי והחמור ביותר, אשר גרם להסתרת פניו של הקדוש־ברוך־הוא, עד לכדי גזירת כליה על ישראל, ר"ל,* עד כדי כך, שאף לאחר הסליחה אמר הקדוש־ברוך־הוא "וביום פקדי ופקדתי"27.
מכך מובן, שהמשכן, שבאמצעותו "השרה שכינתו ביניהם" הוא ענין כללי ונעלה עד מאד.
לפי זה מובן, שחביבות זו של המשכן אצל הקדוש־ברוך־הוא ואצל ישראל היא הסיבה לכך שהתורה מזכירה את כל פרטיו וחוזרת עליהם שוב ושוב.
סיבה זו אין רש"י צריך להסביר כאן, מפני שהוא כבר הסביר זאת לפני כן, בפרשת חיי־שרה28: על כך שהתורה מספרת את כל מאורעות אליעזר עבד אברהם בקשר לשליחותו להביא את
הערות
- 25. ומ"ש באברבנאל שם: "ומפני שלא יחשוב אדם שכמו ששנו בסדר המלאכה כן שנו בעצמותה ובמספרה (ולכן) הוצרך לבאר כאן כל דבר כו'" אינו גלאטיק© (=חלק) ע"פ פשש"מ.
- *. ובפרש"י שמיני (ט, כג): "ונדע שנתכפר לנו עון העגל".
- 26. ובפרט שלדעת רש"י (תשא לא, יח. לג, יא) התחיל לצוותו על מלאכת המשכן אחר יוה"כ "שנתרצה הקב"ה לישראל" בשמחה ובלב שלם. וראה תנחומא תרומה ח.
- *. תשא לב, יוד.
- 27. שם, לד.
- 28. כד, מב.
מדרש תנחומא, תרומה ח׳ - הטקסט מספריא
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה, כח). אֵימָתַי נֶאֶמְרָה לְמֹשֶׁה הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ שֶׁל מִשְׁכָּן, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁפָּרָשַׁת הַמִּשְׁכָּן קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שַׁלּוּם: אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע (משלי ה, ו), מְטֻלְטָלוֹת הֵן שְׁבִילֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה וּפָרָשִׁיּוֹתֶיהָ. הֱוֵי, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.
מִנַּיִן? שֶׁכֵּן עָלָה מֹשֶׁה בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן, וְעָשָׂה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וְעוֹד עָשָׂה אַרְבָּעִים, וְעוֹד עָשָׂה אַרְבָּעִים, הֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים. וְאַתָּה מוֹצֵא, שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִתְכַּפֵּר לָהֶם, וּבוֹ בַּיּוֹם אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָהֶם עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. וּלְכָךְ נִקְרָא מִשְׁכַּן הָעֵדוּת (שמות לח, כט), שֶׁהוּא עֵדוּת לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן בְּמִקְדַּשְׁכֶם.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא זָהָב שֶׁבַּמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זָהָב שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב וְגוֹ' (שמות לב, ג). וּלְכָךְ מִתְכַּפְּרִין בַּזָּהָב, וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ (ירמיה ל, יז).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

