390
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ושם מוסבר שהציווי ("ונתנו .. כופר נפשו") הוא אחד משלשת הדברים ש"שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו", וכך נאמר שם "בשעה71 שאמר לו הקדוש־ברוך־הוא: צו את בני־ישראל את קרבני לחמי לאשי, אמר משה: מי יוכל להספיק לו קרבנות אם אנו מקריבין לפניו כל חיתו שדי... אינו מספיק לו... אמר לו הקדוש־ברוך־הוא: איני מבקש לפי כחי אלא לפי כוחן כו'. בשעה שאמר לו הקדוש־ברוך־הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אמר משה: מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך... אמר הקדוש־ברוך־הוא: איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן...".
אין מובן: הרי משה כבר שמע לפני־כן*, לגבי המשכן, ש"איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן", ואם כך מדוע "נבהל" ותמה בשמעו את המילים "ונתנו איש כופר נפשו"?
לכאורה, אין לומר שתמיהתו של משה נבעה מכך שזהו "כופר נפשו" על חטא העגל, הנוגע לעצם המציאות, כדלעיל72, כי גם לגבי זאת מוצאים, שהקדוש־ברוך־הוא ציוה להקריב פר בימי המילואים למען "לכפר73 על מעשה העגל שהוא פר"*.
ההסבר לכך הוא:
לגבי המשכן מובן: שכל מה שעשו ישראל היה "לפי כחן", כי הם השתתפו בזה לפי נדבת לבם, "כל איש אשר ידבנו לבו"74, "כל נדיב לב יביאה"75; וכך גם בענין הקרבת הפר מובן הדבר, כי ההלכה לגבי קרבן היא, ש"יקריב אותו לרצונו"76 – הדברים תלויים ברצון המנדב ובעל הקרבן, דבר המדגיש שזה "לפי כחן" – יש כאן "כחן של ישראל";
אבל במצות מחצית השקל מוכרח כל אחד להשתתף, בין אם הוא רוצה ובין אם לאו, ואף "כופין את מי שלא נתן עד שיתן וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו ולוקחין עבוטו בעל כרחו ואפילו כסותו"77 –
[אמנם גם בקרבנות יש דין של "כופין אותו", אבל באופן של "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"78, כלומר, בעת הקרבת הקרבן חייב האדם לומר בדבורו "רוצה אני", ואף־על־פי שבחיצוניות זה דיבור כפוי, הרי לאמיתו של דבר מתאים דיבור זה
הערות
- 71. לשון במדב"ר שם. ועד"ז (בשינויים קלים) בשאר מקומות הנ"ל.
- *. שהרי הפרשה דמחה"ש דפ' כי תשא "ונתנו איש כופר נפשו" נאמרה לאחרי שנצטוו (בפ' תרומה) "ועשו לי מקדש גו'", וכדמוכח ממש"נ (פרשתנו ל, טז) "ולקחת את כסף הכפורים גו' ונתת אותו על עבודת אהל מועד גו'".
- 72. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 179 ואילך. וש"נ.
- 73. פרש"י תצוה כט, א.
- *. להעיר מפרש"י חוקת יט, כב ד"ה פרה.
- 74. תרומה כה, ב.
- 75. ויקהל לה, ה. וכן הי' בפועל "כל נדיב לב הביאו גו'" (שם, כב), ועד – שהמלאכה היתה דים גו' והותר (שם לו, ז).
- 76. ויקרא א, ג. פרש"י שם מתו"כ. ר"ה ו, א. וש"נ.
- 77. רמב"ם הלכות שקלים שם ה"ט. וש"נ.
- 78. נסמן לעיל הערה 76.
רש"י על שמות כ״ט:א׳ - הטקסט מספריא
לקח. כְּמוֹ קַח. וּשְׁתֵּי גְזִירוֹת הֵן, אַחַת שֶׁל קִיחָה וְאַחַת שֶׁל לְקִיחָה, וְלָהֶן פִּתְרוֹן אֶחָד:
פר אחד. לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁהוּא פַּר:
לקח This is the same as קח (the imperative, “Take thou” and must not be regarded as the infinitive). There are two forms of the root: one is קח and the other לקח, both having the same meaning.
פר אחד ONE BULLOCK — to atone for the incident of worshipping the golden calf which is of the bullock species (cf. Sifra on Leviticus 9:2).
רש"י על ויקרא א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
זכר. וְלֹא נְקֵבָה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר זָכָר לְמַטָּה — שֶׁאֵין תַּ"לֹ — זָכָר וְלֹא טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס:
תמים. בְּלֹא מוּם:
אל פתח אהל מועד. מְטַפֵּל בַּהֲבָאָתוֹ עַד הָעֲזָרָה; מַהוּ אוֹמֵר יַקְרִיב יַקְרִיב? אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה עוֹלַת רְאוּבֵן בְּעוֹלַת שִׁמְעוֹן יַקְרִיב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא, וְכֵן עוֹלָה בְּחֻלִּין, יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וַהֲרֵי הֵן כֻּלָּן עוֹלוֹת, וְתִקְרַב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא; יָכוֹל אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה בִּפְסוּלִין אוֹ בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "יַקְרִיבֶנּוּ" (ספרא):
יקריב אתו. מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ, יָכוֹל בְּעַל כָּרְחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "לִרְצוֹנוֹ", הָא כֵּיצַד? כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי (שם):
לפני ה' וסמך. אֵין סְמִיכָה בְּבָמָה (שם):
זכר A MALE, but not a female. When Scripture mentions again lower down. (v. 10) that the sacrifice shall be זכר, a male, — which appears unnecessary to state, — it intends to say: a male, but not an animal whose sex is indeterminate or which is a hermaphrodite (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 9; Bekhorot 41b).
תמים means WITHOUT BLEMISH,
אל פתח אהל מועד [HE SHALL BRING IT NEAR] UNTO THE ENTRANCE OF THE APPOINTED TENT — He himself must attend to bringing it right up to the forecourt (where it is handed over to the priests). What is the force of Scripture using the term יקריב twice (יקריבנו and יקריב אתו; it might suffice to say:תמים זכר 'יקריבנו אל פתח אהל מועד לרצונו וכו)?! It is intended to intimate that even in case the burnt offering of Reuben has become mixed up with that of Simeon so that they cannot be identified, nevertheless each must bring one of the animals to the forecourt on behalf of him to whom it really belongs). Similarly if a burnt offering has been mixed up with non-consecrated animals, the non — consecrated ones must be sold for עולה purposes (they are sold to people who have voluntarily undertaken to offer an עולה), and thus all of them become burnt offerings and each is now brought on behalf of him to whom it belongs (cf. Mishna Zevachim 8:1). One might think that this must also be done if it (an animal intended to be a burnt offering) became mixed up with animals unfit for sacrifice (with those mentioned above as excluded from the category of sacrifices) or with a different kind of sacrifices (e.g., peace — offerings)! Scripture. however, states,יקריבנו, “he shall bring it) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 13).
יקריב אתו HE SHALL OFFER IT — This apparently superfluous word (אתו) teaches us that they (the בי"ד) must put pressure upon him to bring it if he is remiss in bringing the sacrifice he had promised. One might think that this means that they shall force him against his will! Scripture, however, states, לרצונו “[he must bring it] so that it shall be favourably accepted for him”. How is this possible? They press him until he says, “I wish to do it” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 15).
'לפני ה וסמך [HE SHALL OFFER] IT …] BEFORE THE LORD (4) AND HE SHALL LAY [HIS HAND UPON THE HEAD OF THE SACRIFICE] - This implies that there is no "laying of hands" upon an animal sacrifice on a private "high place" (במה; at the time when sacrifice was permissible on such) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 4 1)
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.