ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז פורים שיחה ב

369

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ומפוארה, ואין היא מגיעה לגודל השמחה של מתנות לאביונים.

ו. ימי הפורים עצמם הם ימי שמחה

ויש לומר, שההסבר לכל זה הוא:

הלשון במגילה³⁸ (שמשם לומדים את שלוש המצוות: משתה – סעודה, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים), היא: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". מן המילה "ימי" מובן, חובת משתה ושמחה בפורים איננה פעולה שצריך לעשות ואשר זמנה הוא ביום זה, אלא זוהי מהות היום³⁹, תוצאה מכך שענינו של יום זה ("ימי") הוא "(משתה ו)שמחה".

מכך מובן שגם הענינים האחרים של ימי הפורים, ולפחות החיובים הכתובים בהמשך אותו פסוק "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים", גם הם תוצאה מכך שימים אלו עצמם הם⁴⁰ ימי משתה ושמחה⁴¹.

וענין זה, שהימים עצמם נעשים ימי משתה ושמחה אינו נמצא בחגים ומועדים אחרים.

זהו הקשר בין האמור לעיל לבין "קיימו מה שקבלו כבר". בענין שאלה הם "ימי משתה ושמחה" מתבטא גם הענין של "הדר קבלוה בימי אחשורוש"⁴², ההיפך מאונס, כאשר ישראל קבלו את התורה "מדעתם" ומרצונם⁴³.

ז. אופן המיוחד של שמחת פורים

ויש לומר, שהענין של "קיימו מה שקבלו כבר" מתבטא בעיקר באופן המיוחד של השמחה בפורים, שאיננו נמצא במועדים אחרים ובחובות מצוה אחרות:

הערות

38. ט, כב.
39. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 20 ואילך, שזהו חיוב על כל היום.
40. בסגנון אחר קצת: עשיית ימים אלו ("לעשות אותם") לימי שמחה* היא ע"י ג' דברים: משתה – סעודה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. וראה פרש"י שם, כח ד"ה "ונעשים, משתה ושמחה ויו"ט לתת מנות ומתנות".
41. עפ"ז אולי יש לבאר זה דלשון הרמב"ם בהי"ד הוא "שמחה ומשתה" כסדרן בכתוב לפנ"ז (יט) אע"פ דבפסוק זה לא נאמר התקנה והחיובים דימי הפורים, שהרי נזכר שם יו"ט ולא נאמר שם מתנות לאביונים, ולא כסדרן בהכתוב "ימי משתה ושמחהומשלוחמנותאישלרעהוומתנותלאביונים" שבו נאמר (וממנו למדין) החיובים דימי הפורים (וראה מנות הלוי ומגלת סתרים שם (הובאו בהערה
42. להעיר דבגמ' (פסחים סח, ב) באים בחדא מחתא "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה" ["שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו" – פרש"י שם ד"ה דבעינן. שו"ע אדה"ז או"ח סתצ"ד סי"ח], הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם מ"ט ימי משתה ושמחה.
43. ראה בה"ג הל' מגילה (קרוב לסופן) "ועדיף יום פורים כיום שנתנה בו תורה". ועד"ז בשאילתות ויקהל שאילתא סז. ובהעמק שאלה שם אות ו' מפרש ע"ד הנ"ל. וראה שו"ת כתב סופר שם סי' קמא.
. להעיר מצפע"נ השלמה ע' 30.
19. ) Ð כי בזה מוסבר שגדר ה"ימי" הוא "שמחה" ומזה מסתעף החיוב דמשתה וכן המשלוח מנות ומתנות כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.