359

בקריאה ובכתיבה, כי דוקא על ידי כך מושגת תכלית הנס, שהטבע עצמו יאיר⁶².

[ולכן מובא ענין זה בתלמוד הבבלי, אשר "במחשכים הושיבני..." זה תלמודה של בבל"⁶³ – זהו הענין של "בירור החושך"⁵⁹ בתורה עצמה].

יב. "אסתר – סוף כל הנסים"

לפי כל האמור לעיל תובן ההשוואה של "אסתר" ל"שחר" – "מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים", ויובן כיצד היא קשורה לכך שאסתר "ניתנה לכתוב":

הגמרא משווה את "סוף כל הלילה" ל"סוף כל הנסים", והרי למרות כי, לכאורה, "נס" ו"לילה" נוגדים זה לזה לגמרי, כפי ששואל המהרש"א^* – מפני שכאמור לעיל (סוף סע' י), תכלית הנס היא שהטבע עצמו ישתנה, שבטבע, אשר כשלעצמו⁶⁴ הוא ענין של "לילה" וחושך, יורגש אור וגילוי של אלקות.

ו"אסתר" היא "סוף כל הנסים", היא הסוף והתכלית של כל הנסים – הורדת הנס וגילוי האלקות אל תוך ההעלם וההסתר של העולם, כיון שהיא פועלת לא רק בחושך של העולם הזה הקשור ו"סמוך" ל"אור" (הענינים ה"עדינים" של העולם הזה), אלא ב"סוף כל הלילה" – בשיא החושך וההעלם ו"הסתר אסתיר" שבעולם הזה, שאינו קשור כלל ל"אור", כשם שדוקא ב"סוף כל הלילה" כפשוטו, לפני עלות השחר, מתגברת חשכת הלילה יותר מאשר במשך הלילה כולו⁶⁵.

ולפי זה מובן שדוקא את הנסים שהם מן הסוג של "ניתנה לכתוב" ניתן להשוות ל"לילה", ובמיוחד ל"סוף כל הלילה": בנסים אלו מתבטא זכרון הנס ב"כתיבה" ועשיה – אשר בעולם הזה עצמו הם שייכים לדומם⁴¹, שהוא סוף כל הדרגות של עולם העשיה⁴¹ – כיון שתכליתם של נסים אלו היא לשנות את ה"לילה", ובמיוחד את "סוף כל הלילה"⁶⁶.

יג. "שחר" ו"אסתר" – אור הבא מן החושך

זהו ההסבר לכך ש"נמשלה אסתר לשחר": אור השחר, הבוקע את החושך של "סוף כל הלילה", מסמל את האור ש"נמשך דוקא מן החושך שקדמו" – הפיכת החושך עצמו לאור. כפי שרמוז במילה "שחר", שהיא מ"לשון שחרות וקדרות וחושך"⁶⁷.

וכך גם בספירות: "אילת השחר דא (=היא) כנסת ישראל"⁶⁸ – ספירת