355
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ו. מרדכי – ביטול הגזירה ברוחניות, אסתר – בדרכי הטבע
ההסבר לכל זה הוא: ההבדל בפשטות בין מרדכי לבין אסתר לגבי חלקם ופעולתם בביטול גזירת המן הוא:
מרדכי עסק (בעיקר) לעורר היהודים לחזור בתשובה28 על העבירות שגרמו לגזירת המן. גם את "כנוס כל היהודים... וצומו..."29 אמנם בקשה אסתר לעשות, אך מרדכי היה זה אשר בצע זאת למעשה30.
לעומת זאת אסתר, אשר היתה בבית המלך, ולא בין היהודים, "לעת כזאת הגעת למלכות" – "לא הגעת למלכות אלא בעבור העת הזאת שתושיעי את ישראל"31, השתדלה ופעלה בדרך הטבע שאחשורוש יבטל את גזירת המן: היא באה אל אחשורוש בלי להיקרא, הכינה את הסעודות לאחשורוש ולהמן וכדומה32.
במילים אחרות: מרדכי עסק בעיקר בחלק הרוחני של ביטול הגזירה – פעולת ביטול הגזירה למעלה – ולכן התעסק מרדכי עם היהודים. אסתר פעלה בעיקר בהשתדלות בדרכי הטבע, שבאמצעותם התבצע למטה ביטול הגזירה מלמעלה. היא פעלה באמצעות אחשורוש, עד אשר אחשורוש ביטל את הגזירה, ויותר מכך – "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"33.
ז. ההבדל בן מרדכי לבין אסתר לגבי העיקר שבנס פורים
ויש לומר, כשם שמרדכי ואסתר נבדלו ביניהם לגבי פעולותיהם לביטול הגזירה, כך גם ההבדל ביניהם לגבי הדגשתם בחידוש שבנס פורים:
אצל מרדכי העיקר בנס פורים הוא ה"נצחון" הרוחני של ישראל – חזרתם בתשובה באופן כזה, אשר הביא לידי34 "קיימו מה שקבלו כבר" – "הדר קבלוה בימי אחשורוש", ואשר הסיר את "מודעא רבה לאורייתא" של מתן תורה [ולכן רצה מרדכי שפורים יהיה אסור במלאכה35, ובדומה ליום הכיפורים, יום התשובה ונתינת הלוחות השניות, יהא זה יוםהמוקדשלהתמסרות לעניניהנפש]36.
הערות
- 28. ראה תרגום שני למג"א קאפיטל ד', אסת"ר פ"ח, ז. פ"ט, ד. ועוד.
- 29. מג"א ד, טז.
- 30. שם, יז.
- 31. אסתר ד, יד. ובראב"ע. – וראה ג"כ אסת"ר ופרש"י עה"פ אסתר ב, יא.
- 32. וי"ל שעד"ז הוא החילוק במלחמת עמלק בין משה ויהושע דמשה מרים ידיו וישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים (משנה ר"ה ספ"ג) ויהושע פעולתו "צא הלחם בעמלק גו' לפי חרב" (בשלח יז, ט־יג)*, ובלשון הזהר (ח"ב סה, ב): אמר משה אנא אזמין גרמי לההוא קרבא דלעילא ואנת יהושע זמין גרמך לקרבא דלתתא.
- 33. מג"א ט, א.
- 34. שבת פח, א.
- 35. ראה מגילה ה, ב. נת' בתו"א מג"א ק, סע"א ואילך.
- 36. ראה בכ"ז מגילת סתרים למג"א ט, יט (בסופו).
- . להעיר מהמבואר אשר מרדכי ואסתר הם בדוגמת משה ויהושע וראה לקמן בפנים ס"י.
רש"י על אסתר ב׳:י״א - הטקסט מספריא
וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ. זֶה אֶחָד מִשְּׁנֵי צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז יְשׁוּעָה: דָּוִד וּמָרְדְּכַי. דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם אֶת הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ". אָמַר: "לֹא בָא לְיָדִי דָבָר זֶה אֶלָּא לִסְמֹךְ עָלָיו לְהִלָּחֵם עִם זֶה". וְכֵן מָרְדְּכַי אָמַר: "לֹא אֵרַע לְצַדֶּקֶת זוּ שֶׁתִּלָּקַח לְמִשְׁכַּב נָכְרִי אֶלָּא שֶׁעֲתִידָה לָקוּם לְהוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל". לְפִיכָךְ, הָיָה מְחַזֵּר לָדַעַת מַה יְּהֵא בְסוֹפָהּ:
משנה ראש השנה ג׳ - הטקסט מספריא
ראוהו בית דין וכל ישראל. נחקרו העדים. ולא הספיקו לומר מקודש. עד שחשיכה. הרי זה מעובר. ראוהו בית דין בלבד. יעמדו שנים ויעידו בפניהם. ויאמרו מקודש מקודש. ראוהו שלשה והן בית דין. יעמדו השנים. ויושיבו מחבריהם אצל היחיד. ויעידו בפניהם. ויאמרו מקודש מקודש. שאין היחיד נאמן על ידי עצמו:
כל השופרות כשרין חוץ משל פרה. מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן. שנאמר במשוך בקרן היובל:
שופר של ראש השנה. של יעל פשוט. ופיו מצופה זהב. ושתי חצוצרות מן הצדדין. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות. שמצות היום בשופר:
בתעניות. בשל זכרים כפופין. ופיהן מצופה כסף. ושתי חצוצרות באמצע. שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות:
שוה היובל לראש השנה. לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים. וביובלות בשל יעלים:
שופר שנסדק ודבקו פסול. דבק שברי שופרות. פסול. ניקב וסתמו. אם מעכב את התקיעה. פסול. ואם לאו כשר:
התוקע לתוך הבור. או לתוך הדות. או לתוך הפיטס. אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע. לא יצא. וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת. או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר. או קול מגילה. אם כיון לבו. יצא. ואם לאו לא יצא. אף על פי שזה שמע וזה שמע זה כיון לבו וזה לא כיון לבו:
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגומר (שמות יז, יא). וכי ידיו של משה עושות מלחמה. או שוברות מלחמה. אלא לומר לך. כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה. ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים. ואם לאו היו נופלין. כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא, ח) עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. וכי נחש ממית. או נחש מחיה. אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה. ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים. היו מתרפאים. ואם לאו היו נימוקים. חרש. שוטה. וקטן. אין מוציאין את הרבים ידי חובתן. זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר. אינו מוציא את הרבים ידי חובתן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

