329

ב. כיצד נכלל "לא יקרע" במנין הלאוין לפי הפשט

לאחר מכן ממשיך רש"י: "שזה ממנין⁷ לאוין שבתורה, וכן: ולא⁸ יזח החושן⁹, וכן: לא יסורו ממנו¹⁰, הנאמר בבדי הארון"¹¹.

בפשטות יוצא, שבהוסיפו "שזה ממנין לאוין שבתורה" מתכווין רש"י להוכיח ש"לא יקרע" הוא לאו, גם אם משמעות הפסוק הוא, כפי שמפרש רש"י בתחילת דבריו, "כדי שלא יקרע".

ואין מובן: פירושו של רש"י מבוסס על פשוטו של מקרא¹², ומנין לרש"י מפשטות הפסוקים ש"לא יקרע" הוא "ממנין הלאוין שבתורה"?

אמנם, הענין של מנין המצוות בכלל כבר הובא בפירוש רש"י על התורה¹³, ולכן, יש לכך מקום בפשוטו של מקרא, אך לכאורה אין שום הכרח מפשטות הפסוקים שהלאו^* "לא יקרע" נכלל במנין זה¹⁴.

ג. השאלות על הדוגמאות שמביא רש"י

יותר מכך אין מובן סוף פירוש רש"י "וכן ולא יזח החושן, וכן לא יסורו ממנו הנאמר...". יש המפרשים¹⁵, שבציטוט שני פסוקים אלה מתכוון רש"י להביא דוגמא לפירושו ש"לא יקרע" הוא לאו בפני עצמו וגם סיבה לנאמר לפני־כן ("כדי שלא יקרע"), כי גם בפסוקים אלו המשמעות הפשוטה היא "כדי שלא יזח", "כדי שלא יסורו", אך יחד עם זאת הם לאוין בפני עצמם ונכללים במנין הלאוין.

ואין מובן [בנוסף לשאלה (בדומה לשאלה שבסעי' ב) גם לגבי הפסוקים הללו, מנין קובע רש"י לפי פשט הפסוקים שהם "ממנין לאוין שבתורה"?]:

בפסוקים "ולא יזח" ו"לא יסורו" אין רש"י מפרש שהם נתינת־סיבה וגם לאוין בפני־עצמם, וממה נפשך: אם יש קושי בהבנת "לא יקרע" כסיבה וגם כלאו, צריך היה רש"י לפרש גם את "לא יסורו" ו"ולא יזח" הכתובים בתורה¹⁶ לפני כן, ואם לדעת רש"י אין