320
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כמזבח77 – טוב וקדושה, ולכן לא ייתכן ש"אור של גיהנם" ישלוט בהם78.
יד. ישראל – "כלה נאה וחסודה"
ענין זה מתאים לשיטה הכללית של בית הלל לגבי אופן ההסתכלות על יהודי, כמודגש במחלוקת שדלעיל בין בית שמאי ובית הלל, שבית שמאי אומרים "כלה כמות שהיא" ובית הלל אומרים "כלה נאה וחסודה", ודבר זה אף מרומז בשמות "שמאי" ו"הלל":
כידוע79, נקראים הקדוש־ברוך־הוא וכנסת ישראל "חתן וכלה". בית שמאי80, ששמאי הוא מלשון "השם אורחותיו", במשמעות של מדידת דרכים81 – סוברים, שצריך לדייק ולהעריך בדיוק82 את אופן ההתנהגות של היהודים בהתאם להתנהגותם למעשה – "כלה כמות שהיא" – ובהתאם לכך יש לנהוג בהם. ואילו בית הלל – מלשון83 "בהלו נרו", המאירים את פנימיותו של כל דבר גם לגבי המעשה בעולם הזה – אומרים, שבפנימיותו כל יהודי הוא טוב, "כלה נאה וחסודה". וההוכחה לכך היא: משל לאדם "שלקח מקח .. מן השוק ישבחנו בעיניו..." – הקדוש־ברוך־הוא לקח את ישראל כ"מקח", ובחר בם, ולכן ברור שהמקח הוא בעצם טוב וקדוש. גם אם בחיצוניותו אין הוא נראה כך, אין משתנה מציאותו האמיתית, ובפנימיותו הוא טוב, כיוון שבודאי בחר ה"חתן" (זה הקב"ה) את המקח, ולכן ברור שזהו "כלה נאה וחסודה"!
אלא שלשם כך נדרש התנאי של "מעורבת עם הבריות", כהמשכה של הגמרא בכתובות: כאשר מעורבים עם הבריות, מכירים ויודעים את המצבים והנסיונות בעולם הזה, אז ברור שיגיעו לאמת, שזוהי "כלה נאה וחסודה".
טו. ההוראה: קירוב כל יהודי
וזוהי ההוראה לכל אחד: כאשר רואים אצל יהודי אחר ענין בלתי רצוי ח"ו, אפשר לחשוב שהוא במצב של "חגרת או סומא", וכיצד ייתכן שיהיה אתו קשר ומגע? – על כך אומרים בית הלל: מדוע אתה מביט עליו בעיני בשר בלבד? אל תבט אל מראהו! הרי הקדוש־ברוך־הוא בחר בו ולקחו כ"מקח", והוא בודאי "כלה נאה וחסודה". וכיוון שהראו לך פרט פגום זה, עליך להבין, שזה לצורך "בהלו נרו" – לעזור לו להשתפר ולגלות את פנימיותו.
ודוקא באמצעות העבודה בזמן
הערות
- 77. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 165 ואילך. ושם גם החילוק דמזבח הנחושת והזהב בישראל.
- 78. עפ"ז יש לבאר כמה דיוקים בהמימרות דר"א ור"ל – נתבארו בארוכה לקמן ע' 465 ואילך.
- 79. במדרז"ל בכ"מ. וכל שה"ש מיוסד ע"ז.
- 80. בהבא לקמן במחלוקת ב"ה וב"ש – ראה לקו"ת ד"ה ת"ר כיצד מרקדין (שה"ש מח, ב ואילך). אלא ששם מבואר הוא לענין כלות הנפש דישראל. עיי"ש.
- 81. מו"ק ה, סע"א. סוטה ה, ב.
- 82. דב"ש שרשם מבחי' הגבורות – ראה לקו"ת שם.
- 83. איוב כט, ג.
לקוטי תורה, שיר השירים מ׳ - הטקסט מספריא
תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה ב״ש אומרים כלה כמות שהיא וב״ה אומרים כלה נאה וחסודה. הנה כלה הוא בחי׳ כלתה נפשי דהיינו בחי׳ כלות הנפש שיש בכל ניצוץ נשמות ישראל ליכלל ולידבק בה׳ ית׳ ואהבה זו ישנה בהם בתמידות וכמ״ש למען יזמרך כבוד קארי תדיר ולא שכיך ואפילו בפחותי הערך ע״ה ועוברי עבירה יש בהם בחי׳ אהבה זו אלא שאינה מורגשת בנפשם בבחי׳ גילוי (ועמ״ש בד״ה שחורה אני אש שחור שהוא ענין שהאהבה מסותרת) אלא שהיא בבחינת מקיף מלמעלה ואע״ג דאיהו לא חזי מזלי׳ חזי:
ב אך כדי להוציא אהבה זו הנק׳ בשם כלה מההעלם אל הגילוי להיות מאיר בנפשם בבחי׳ גילוי הנה ע״ז שאלו רז״ל כיצד מרקדין כו׳ אמרו ב״ש כמות שהיא כו׳ כי להיות בית שמאי שרשם מבחי׳ הגבורות עליונות ע״כ נק׳ שמאי כענין שארז״ך ע״פ ושם דרך כו׳ כל השם אורחותיו דהיינו ששוקל דרכיו איך ומה הוא. היינו שלפ״ע הסור מרע כך יהיה המשכה אח״כ מבחי׳ כלה כלות הנפש שמלמעלה. וזהו כלה כמות שהיא כלומר כמו שהיא העלייה מלמטה מבחי׳ אתכפיא מסור מרע אם רב ואם מעט וכך יהיה המשכת בחינת גילוי כלות הנפש בנפשו (וכמ״ש בד״ה ושמע אביה והפר כו׳ ובד״ה שחורה אני ונאוה השני גבי ענין מצות ל״ת ודברי סופרים שהם בחי׳ אתכפיא ועי״ז יערה עליו רוח ממרום ובזה תתעלה גם נפשו הבהמית כו׳ ע״ש):
ג אבל ב״ה שרשו מבחי׳ החסדים חולק על ב״ש שלא יהיה המשכה לפי ההעלאה אלא אדרבה תחלה יהיה המשכה מלמעלה למטה ויהיה אז ממילא יפלו כל החיצונים שלא לה׳ המה והיינו שהעשה טוב יהיה קודם לסור מרע כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך וע״כ נק׳ הלל מלשון בהילו נרו עלי ראשי. וגם הלל מלשון שבח והילול דהיינו ע״י שבחים בהתבונות גדולת ה׳ ממילא יפול הרע (ועמ״ש בד״ה כי כארץ תוציא צמחה גבי יצמיח צדקה ותהלה) וזהו משכני אחריך נרוצה הוא ממטה למעלה והיינו ע״י שמתחלה משכני מלמעלה למטה עי״ז ממילא אחריך נרוצה כו׳ ועמ״ש מזה בד״ה אדם כי יקריב מכם ובד״ה נשא את ראש בני גרשון וזהו פי׳ כלה נאה וחסודה חסודה הוא לשון נפעל כידוע למדקדקים שחסיד וחסידה הוא שם התואר כו׳ אבל חסודה במלאפו״ם הוא שם הנפעל דהיינו שנעשית חסודה ע״י המשכת חסד עליון מלמעלה למטה להיות גילוי אלהות אזי ממילא יפול הרע ויהיה בחי׳ גילוי כלות הנפש בנפשו להיות כלה נאה וישראל אשר בך אתפאר ואפילו חיגרת ואפילו סומא דקמיה שוה ומשווה אם צדקת כו׳ וז״ש אז ידלג כאיל פסח כו׳ ועמ״ש מזה בד״ה וארשתיך לי וז״ש חסד עליון בל ימוט שע״י גילוי החסדים מלמעלה למטה אז ממילא ידחה הרע והיה כלא היה ויהיה בחנית האבה תקועה בלבו כיתד בל תמוט (ועמ״ש בד״ה אם בחקתי השני שכדי להיות בחי׳ חקיקות בנפש כמו כלי שצריך חקיקה מבחוץ ומבפנים זהו ע״י פסוד״ז שנק׳ הילול רוממות אל בגרונם כו׳ וע״י קיום המצות כו׳ ועמ״ש סד״ה ועתה יגדל נא) משא״ לדברי ב״ש צ״ל תחלה סור מרע וזה א״א להיות בתכלית וע״כ אמרו כמוכת שהיא אבל לא אפילו חגרת וסומא [ודברי ב״ש מדבר שקר תרחק ותשובת ב״ה הוא כעין מ״ש ברבות פ׳ ח׳ בענין חסד ואמת. חסד אומר יברא שכולו מלא חסדים ואע״פ שאינו של אמת כו׳ ע״ש וכמארז״ל שמתוך שלא לשמה בא לשמה] אך מ״ש כיצד מרקדין ענין זה מהו הענין הוא שכדי להיות התחברות חתן וכלה שהם שני הפכיים מנגדים זה לזה להיות החתן הוא בחי׳ המשכה שמלמעלה למטה כמים שיורדים ממקום גבוה כי הוא בחינת משפיע שמשפיע מלמעלה למטה והכלה בחינת מקבל ממטה למעלה כמבואר לעיל שכלה היא כלתה נפשי וכו׳ והוא כדוגמת האש שעולה בלהב ג״כ מלמטה למעלה והרי הם ב׳ הפכיים כמים ואש ולהיות יחוד חתן וכלה היינו כמארז״ל ע״פ עושה שלום במרומיו בין שר של מים כו׳ היינו ע״י המשכות בחי׳ היותר גבוה מערך הב׳ אשר עי״ז יתבטלו ממציאותם ויהיו יכולים לשתוות יחד וזהו ג״כ כאן ע״י החופה כי על כל כבוד חופה הוא בחינת המשכתכ המקיפים עליונים מבחי׳ סוכ״ע עי״ז מתחברים החתן והכלה יחד.
וזהו כיצד מרקדין לפני הכלהה פי׳ לפני הכלה למעלה מן הכלה דהיינו המשכות בחי׳ סוכ״ע מקיפים עליונים איך ומה הוא נמשך לזה אמר כיצד מרקדין שנמשך ע״י הריקוד כי הריקוד הוא ברגלים בחי׳ ממכ״ע נמשך מלמעלה מבחינת חיצוניות המקיף סוכ״ע (ועמ״ש סד״ה קול דודי בענין מדלג ומקפץ ובד״ה והניף את העומר) כי פנימית א״א להכיל ולכך נותנים כבוד לחתן וכלה ומגביהים ומנשאים אותם היינו בכדי להעלותן לבחינת סובב כל עלמין שהוא בחי׳ מקיף ועמ״ש סד״ה זאת חנוכת המזבח וז״ש צדיק ה׳ בכל דרכיו שהוא בחי׳ התחברות שלום בפמליא שלש מעלה כו׳ ועמ״ש בפי׳ ריקוד בענין ההרים רקדו כאלים בד״ה הים ראה וינוס ובענין אז תשמח בתולה במחול בד״ה ביום השמיני שלח:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- לז - שנת תשכ"ג - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ג' פ' חוקת, ג' תמוז, ה'תשכ"ג לקו"ש חט"ז ע' 320
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.