290

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

בעניני הבריאה שמהם עושים את המשכן לו יתברך, שיש בכך שני ענינים אלו:

א) סור – היציאה מרשות ה"עולם" שבקליפת נוגה47 – בדומה לענין של סור מרע, ב) הכניסה לרשותו של הקב"ה, הפיכת הדבר להקדש, ועל־ידי כך מקום משכן לקב"ה – בדומה לענין של ועשה טוב.

ולפי זה מובן, שלמרות שממשכנין על השקלים, והנתינה היא בעל כרחו של הנותן – כי הענין של סור מרע אינו חייב להיעשות בכוונה "לשמי" אלא חשוב בעיקר המעשה, היציאה מקליפת נוגה – למרות זאת, צריכה הלקיחה, שבאמצעותה נכנס הדבר לרשות ההקדש, להיעשות על ידי הגזבר "לשמי".

יא. שני הענינים רמוזים בפירש"י

שני ענינים אלו מתפרשים בשני הפירושים למילה "תרומה", כאמור לעיל – הפרשה או הרמה והגבהה:

הפרשה, הבדלת התרומה מחלק אחד שהיתה מעורבת בו48, מצביעה על הפרישה מעניני החול. וכך גם בקשר לאדם, שהדבר מופרש מרשותו. והמשמעות של הרמה והגבהה היא, כאמור, שהדבר מתעלה ונכנס לרשות ההקדש.

לכך רומז רש"י באמרו "לי לשמי" לאחר הציטוט "ויקחו לי תרומה" לפני פירושו "תרומה הפרשה" (ומובן, שלפני פירושו "תרומה הפרשה" מבינים את התרומה כפשוטה ממש – מלשון הרמה) – כי הענין של "לשמי" חשוב (בעיקר49) בענין ההרמה, בכניסה לרשות ההקדש, ולא כל כך בענין ההפרשה מרשות ההדיוט.

יב. ההוראה בעבודת ה'

ההוראה הנלמדת מכך לגבי עבודת ה' היא:

כאשר יהודי הולך להשפיע על זולתו ולקרבו לתורה ולמצוות, ולקיים את מצות הוכח תוכיח את עמיתך50, הוא עלול להרהר לעצמו: כאשר מדובר אודות קיום התורה והמצוות שלו עצמו חשוב שעבודת ה' תיעשה על ידו כראוי "לשמה". אך כאשר מדובר בהשפעה על הזולת, חשוב רק המעשה – שהיהודי זולתו יניח תפילין וימנע מעבירות, וכדומה. אך אופן השפעתו על הזולת אינו חשוב כל כך. יכולה להתערב בתוכחתו תחושה של ההיפך מאהבת ישראל, או לפחות תחושה דקה שהוא המוכיח, הוא נעלה מהשני, וכדומה.

אמנם, הוא יודע שזהו פגם בעבודת ה' שלו, שעדיין אין הוא מזוכך לחלוטין ועדיין קיימת אצלו תחושת

הערות

  1. 47. תניא פ"ז.
  2. 48. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 174.
  3. 49. אבל טובה גם בההפרשה (שנעשית ע"י הגיזברין בלקיחתם) – שלכן קיים הפי' "לי לשמי" גם לאחרי שפרש"י "תרומה הפרשה".
  4. 50. קדושים יט, יז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.