243
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ד. מיקומו של פרשת משפטים
גם צריך להבין למה פרשת "משפטים" כתובה מיד לאחר פרשת "יתרו", מתן תורה?
לכאורה, החידוש שבמתן תורה איננו מתבטא במצוות שהן מסוג "משפטים", אלא במצוות שהן מסוג עדות וחוקים – שהרי: (א) את המשפטים היו צריכים לקיים לפי השכל, גם ללא ציווי מאת הקב"ה, כדברי הגמרא20 "שאלמלא נכתבו (גם אז) דין הוא שייכתבו". (ב) לפי שיטת הרמב"ן21 אין הכוונה במצוות ה"דינין" שעליה נצטוו בני נח, רק "להושיב דיינין וכו'", אלא גם "דיני גניבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולווה ודיני מקח וממכר וכיו"ב" – יוצא איפוא שעל רוב עניני המשפטים נצטוו בני ישראל22 כבר קודם לכן, בתוך כל בני נח23.
[ולפיכך היה מתן תורה באמצעות "וירד ה' על הר סיני"24 ו"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר"25 באופן של "וכל העם רואים את הקולות..."26 – "רואין את הנשמע"27. כלומר, התגלות אלקית הנשגבה מאד משכלו של האדם].
וכיוון שכך, היו צריכים לבוא, לכאורה, מיד לאחר מתן תורה הציוויים על חוקים ועדות, שבהם מתבטא החידוש שבמתן תורה, ומדוע אפוא כותבת התורה בראשונה28 את המשפטים?
אמנם לפי הדיעה הראשונה של חז"ל, שהובאה לעיל, צריכה התורה לכתוב את ה"משפטים" כדי להראות ש"אף אלו מסיני", אבל בכל זאת נאמר על המשפטים רק "אף אלו מסיני", וברור שצריך היה לכתוב את החוקים, את המצוות שעיקר ענינם הוא "סיני".
שאלה זו נעשית תמוהה יותר לפי ההסבר שלעיל, שבסופה של פרשת משפטים עצמה מדובר על הזמן הקרוב למתן תורה, לפניו ולאחריו, בעוד
הערות
- 20. יומא שם. וראה תו"כ ופרש"י אחרי שם.
- 21. עה"ת וישלח לד, יג.
- 22. והחידושדמ"תבהםהוא(בעיקר)בעניןפרטי המצות והעונשים וכו'. וראה משכיל לדוד כאן.
- 23. אבל זה שנצטוו על הדינין במרה (פרש"י בשלח טו, כה. פרשתנו כד, ג. סנה' נו, ב), ולפרש"י [בשלח ופרשתנו שם. וראה השקו"ט במפרשי רש"י. שיחות ש"פ בשלח, משפטים ואתחנן – תשכ"ח] גם על (החוק ד)פרה אדומה – אינו שייך לכאן, שהרי זה הי' רק הכנה למ"ת, וכלשון רש"י (בשלח שם) "נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם"*.
- 24. יתרו יט, כ.
- 25. שם כ, א.
- 26. שם, טו.
- 27. רש"י שם. כדעת ר"ע במכילתא שם (וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 127 ואילך).
- 28. לאחרי הציווים דס"פ יתרו (כ, כ ואילך), שהם המשך תיכף למ"ת – ראה שם, יט: אתם ראיתם גו'. פרש"י שם, כ. ההערה. לקו"ש חל"א ס"ע 86 ואילך) שכוונת רש"י "שיתעסקו בהם" היא (רק) ללימוד פרשיות הנ"ל.
- . ובפרט עפמשנ"ת (בשיחות שנסמנו בפנים
רש"י על שמות ט״ו:כ״ה - הטקסט מספריא
שם שם לו. בְּמָרָה נָתַן לָהֶם מִקְצָת פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהֶם, שַׁבָּת וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין (סנהדרין נ"ו):
ושם נסהו. לָעָם, וְרָאָה קְשִׁי עָרְפּוֹ, שֶׁלֹּא נִמְלְכוּ בְמֹשֶׁה בְּלָשׁוֹן יָפָה "בַּקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מַיִם לִשְׁתּוֹת" אֶלָּא נִתְלוֹנְנוּ:
שם שם לו HERE HE MADE FOR THEM [A STATUTE AND AN ORDINANCE) — At Marah He gave them a few sections of the Torah in order that they might engage in the study thereof; viz., the sections containing the command regarding the sabbath, the red heifer and the administration of justice (Mekhilta; Sanhedrin 56b).
ושם נסהו AND THERE HE TRIED THEM (lit., He tried him) — “him” (singular) means the people; and He saw their stubbornness: that they did not consult with Moses in a respectful fashion: “Entreat mercy for us that we may have water to drink” — but that they murmured.
רש"י על שמות כ׳:ט״ו - הטקסט מספריא
וכל העם ראים. מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם אֶחָד סוּמָא, וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם אִלֵּם? תַּ"לֹ וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם, וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם חֵרֵשׁ? תַּ"לֹ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (מכילתא):
ראים את הקולת. רוֹאִין אֶת הַנִּשְׁמָע, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר:
את הקולת. הַיּוֹצְאִין מִפִּי הַגְּבוּרָה:
וינעו. אֵין נוּעַ אֶלָּא זִיעַ:
ויעמדו מרחק. הָיוּ נִרְתָּעִין לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, כְּאֹרֶךְ מַחֲנֵיהֶם, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בָּאִין וּמְסַיְּעִין אוֹתָן לְהַחֲזִירָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ס"ח) מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן (שבת פ"ח):
וכל העם ראים AND ALL THE PEOPLE SAW — This statement teaches us that there was not a blind person amongst them. And whence may we learn that there was not a dumb person amongst them? Because it states (Exodus 19:8) “And all the people answered”. And whence may we learn that there was not a deaf person amongst them? Because it states (Exodus 24:7) “We will do and we will hear” (Mekhilta).
ראים את הקולת [THEY] SAW THE SOUNDS — they saw that which should be heard (Mekhilta) — something which is impossible to see on any other occasion.
את הקולת THE SOUNDS which issued from the mouth of the Almighty.
וינעו THEY MOVED — The root נוע denotes trembling (Mekhilta).
ויעמדו מרחק AND THEY STOOD AFAR OFF — they moved back startled twelve miles, a distance equal to the length of their camp, and ministering angels came and assisted them — to bring them back, as it is said, (Psalms 68:13) “The angels of the God of Hosts made them move on, move on” (Shabbat 88b).
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 1
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ג ‹ בס"ד. מוצאי ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון - בחדרו - ה'תשל"ח לקו"ש חט"ז ע' 243
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.