237
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שאין הוא חל במקרה שהעשה מתקיים.
במילים אחרות: הקרבת הכבשים ביום השבת אינה רק קיום מצות עשה של קרבנות מוספים (ותמידים*) של שבת – והעשה דוחה את הלאו**39 (או באופן של "הותרה") – אלא שההקרבה קשורה ללאו40: לגבי הקרבת הכבשים במקדש לא נאמר הלאו מלכתחילה, ולכן נאמרו שני פסוקים אלו בדיבור אחד – ה"עשה" הוא פרט בתוך הלאו41.
ובהמשך לכך מובאת ב"מכילתא"* הדרשה "זכור מלפניו ושמור מלאחריו, מכאן שמוסיפין... משל לזאב..." – הענין של תוספת שבת אינה הלכה רק לגבי ה"גברא", אלא זהו פרט בשבת עצמה, שקדושתה מתפשטת "מלפניו ומלאחריו"42.
הערות
- *. כי מסתבר דזה ששניהם בדבור אחד נאמרו הוא לא רק בנוגע להתחלת הענין מוספי יום השבת, כ"א גם בנוגע לסיום הענין, "על עולת התמיד גו'", תמידים דיום השבת (ראה פסחים סו, סע"א שמכאן למדים דתמיד קרב בשבת). **39) להעיר מפי' הרמב"ן פרשתנו עה"פ: כי העושה מצות אדוניו כו' ולכן מ"ע גדולה ממל"ת כמו שהאהבה גדולה מהיראה כי המקיים ועושה כו' ולכן אמרו דאתי עשה ודחי ל"ת. וראה אגה"ת רפ"א.
- 40. להעיר מביאור הצפע"נ בנוגע להקרבה בבמה ע"פ נביא – ראה בארוכה לקו"ש חי"ד (ע' 70, 74 ואילך), וש"נ. ואולי שייך (גם) להמבואר לקמן סעיף ט'. ואכ"מ.
- 41. ולכאורה י"ל שזהו החידוש במכילתא על המבואר בש"ס: בנוגע לכלאים בציצית* למדין (יבמות ד, א ואילך. וראה פרש"י מנחות מ, רע"א) היתרו מפני שסמכו זל"ז, דבזה י"ל דהלאו קיים ונאמר בפ"ע ובא הכתוב לומר שמצות ציצית דחהו**. וכפשטות הלשון והסוגיא בש"ס דלמדין מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת (ראה רמב"ן שם ד, ב ד"ה הא דקאמרינן). ואפי' לדעת ר"ת (הובא ברמב"ן שם. תוס' מנחות מ, ב ד"ה תכלת. ועוד) הרי"ז הותרה. ועד"ז י"ל החילוק בין המכילתא והש"ס בנוגע ליבום ותמיד (וראה מרכבת המשנה למכילתא כאן. ולהעיר מהאמונות והדעות להרס"ג (מאמר ג' פ"ט "הרביעית")). ובצפע"נ הל' שבת פ"ב ה"ב: לא ר"ל אם דחיי' או הותרה רק לגבי חולה (שיש ב"ס) אין (כל ענין השבת). וצע"ק בר"נ גאון שם, שמפרש באופן הנ"ל כל הדין דעשה דוחה ל"ת דיבמות שם. וידוע השקו"ט במפרשים בכל הנ"ל. ואכ"מ.
- *. ראה גם משכיל לדוד בפרש"י פרשתנו עה"פ. ספרי דבי רב לספרי תצא שם.
- 42. ע"פ הנ"ל אולי י"ל שגם ב' הדרשות שלאח"ז "תהא זוכרו מאחד בשבת כו' מתקנו לשם שבת, תהא מונה לשם שבת" – הם בהמשך להסברא הנ"ל, שהוא מצד התפשטות דקדושת שבת בכל ימי השבוע (ולא רק חיוב גברא לחודא). ולהעיר מערכי הכינוים (לבעל סה"ד) ע' זאב, שמביא מש"כ בזית רענן בפי' משל לזאב שבמכילתא (ויל"ש) הנ"ל – "משל אותו לזאב אפשר כי שבת חוטף ניצוצי קדושה שנבלעו בימות החול כו'" – ומוסיף: וזה הענין כי מיום ד' נקרא קודם שבת שיבא וימשוך עד ג' לאחר השבת ומה"ט מבדילין על כוס עד יום ג'.
- . ראה מרכבת המשנה למכילתא כאן "ואפשר לומר דאתי למשרי כלאים בציצית לרבנן ריש יבמות דף, ה' ע' שם".
- . ראה גם ספרי דבי רב לספרי שם, שמהסמיכות – לא היינו אומרים כן.
תניא, אגרת התשובה א׳ - הטקסט מספריא
תַּנְיָא בְּסוֹף יוֹמָא: שְׁלֹשָׁה חִלּוּקֵי כַפָּרָה הֵם, וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אֶחָד; עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְשָׁב – אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ; עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְשָׁב – תְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.
(פֵּירוּשׁ, דְּאַף־עַל־גַּב דִּלְעִנְיַן קִיּוּם, מִצְוַת עֲשֵׂה גְּדוֹלָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה, הַיְינוּ מִשּׁוּם שֶׁעַל־יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה מַמְשִׁיךְ אוֹר וְשֶׁפַע בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים מֵהֶאָרַת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דְּ״רַמַ״ח פִּקּוּדִין אִינּוּן רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״), וְגַם עַל נַפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו״; אֲבָל לְעִנְיַן תְּשׁוּבָה, אַף שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ הָעוֹנֶשׁ עַל שֶׁמָּרַד בְּמַלְכוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ וְלֹא עָשָׂה מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ, מִכָּל מָקוֹם הָאוֹר נֶעְדָּר וְכוּ׳.
וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקֹן״ – ״זֶה שֶׁבִּיטֵּל קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אוֹ וְכוּ׳״, דְּאַף שֶׁנִּזְהָר מֵעַתָּה לִקְרוֹת קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית לְעוֹלָם, אֵין תְּשׁוּבָתוֹ מוֹעֶלֶת לְתַקֵּן מַה שֶּׁבִּיטֵּל פַּעַם אַחַת;
וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, עַל־יְדֵי שֶׁנִּדְבַּק הָרָע בְּנַפְשׁוֹ – עוֹשֶׂה פְּגַם לְמַעְלָה בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹר חוּצְבָּהּ (בַּלְּבוּשִׁים דְּי׳ סְפִירוֹת דַּעֲשִׂיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתִיקּוּנֵי זֹהַר: ״לְבוּשִׁין תְּקִּינַת לוֹן, דְּמִנַּיְיהוּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא וְכוּ׳״), לְכָךְ, אֵין כַּפָּרָה לְנַפְשׁוֹ וְלֹא לְמַעְלָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטּוּמְאוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם וְגוֹ׳״, ״לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״ – ״לִפְנֵי ה׳״ דַּיְיקָא.
וְלָכֵן אֵין לִלְמוֹד מִכָּאן שׁוּם קוּלָּא חַס־וְשָׁלוֹם בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה, וּבִפְרָט בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְאַדְּרַבָּה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: וִיתֵּר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל עֲבוֹדָה־זָרָה וְכוּ׳, אַף שֶׁהֵן כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין, וְלֹא וִיתֵּר עַל בִּיטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה).
עָבַר עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין – תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין (פֵּירוּשׁ, גּוֹמְרִין הַכַּפָּרָה, וְהוּא מִלְּשׁוֹן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה לְצַחְצֵחַ הַנֶּפֶשׁ, כִּי, כַּפָּרָה הִיא לְשׁוֹן קִינּוּחַ, שֶׁמְּקַנֵּחַ לִכְלוּךְ הַחֵטְא), שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם״. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַבָּרַיְיתָא:
וְהִנֵּה, מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה מִן הַתּוֹרָה, הִיא עֲזִיבַת הַחֵטְא בִּלְבַד (כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא פֶּרֶק ג׳ דְּסַנְהֶדְרִין וּבְחֹשֶׁן־מִשְׁפָּט סוֹף סִימָן ל״ד לְעִנְיַן עֵדוּת), דְּהַיְינוּ, שֶׁיִּגְמוֹר בְּלִבּוֹ בְּלֵב שָׁלֵם, לְבַל יָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה, לִמְרוֹד בְּמַלְכוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְלֹא יַעֲבוֹר עוֹד מִצְוֹת הַמֶּלֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, הֵן בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה הֵן בְּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
וְזֶהוּ עִיקַּר פֵּירוּשׁ לְשׁוֹן ״תְּשׁוּבָה״ לָשׁוּב אֶל ה׳ בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ, לְעָבְדוֹ וְלִשְׁמוֹר כָּל מִצְוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו, וְיָשׁוֹב אֶל ה׳ וְגוֹ׳״; וּבְפָרָשַׁת נִצָּבִים כְּתִיב: ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ וְגוֹ׳, בְּכָל לְבָבְךָ וְגוֹ׳״, ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹקֶיךָ וְגוֹ׳״, ״הֲשִׁיבֵנוּ ה׳ אֵלֶיךָ וְגוֹ׳״.
וְלֹא כְּדַעַת הֶהָמוֹן, שֶׁהַתְּשׁוּבָה הִיא הַתַּעֲנִית. וַאֲפִילוּ מִי שֶׁעָבַר עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין, שֶׁגְּמַר כַּפָּרָתוֹ הִיא עַל־יְדֵי יִסּוּרִים, הַיְינוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִים (וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט וְגוֹ׳״ – ״וּפָקַדְתִּי״ דַיְיקָא), וְהַיְינוּ, כְּשֶׁתְּשׁוּבָתוֹ רְצוּיָה לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, בְּשׁוּבוֹ אֶל ה׳ בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ מֵאַהֲבָה, אֲזַי, בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא וְ״כַּמַּיִם הַפָּנִים וְכוּ׳״ – אִתְעָרוּתָא דִלְעֵילָּא, לְעוֹרֵר הָאַהֲבָה וְחֶסֶד ה׳ לְמָרֵק עֲוֹנוֹ בְּיִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה׳ יוֹכִיחַ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן לֹא הִזְכִּירוּ הָרַמְבַּ״ם וְהַסְּמַ״ג שׁוּם תַּעֲנִית כְּלָל בְּמִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, אַף בִּכְרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין, רַק הַוִּידּוּי וּבַקָּשַׁת מְחִילָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְגוֹ׳״.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּיוֹאֵל: ״שׁוּבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם בְּצוֹם וּבִבְכִי גוֹ׳״, הַיְינוּ – לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה לְמָרֵק עֲוֹן הַדּוֹר עַל־יְדֵי יִסּוּרִים בַּאַרְבֶּה. וְזֶהוּ הַטַּעַם בְּכָל תַּעֲנִיּוֹת שֶׁמִּתְעַנִּין עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא עַל הַצִּבּוּר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּסִפְרֵי הַמּוּסָר, וּבְרֹאשָׁם סֵפֶר הָרוֹקֵחַ וְסֵפֶר חֲסִידִים, הַרְבֵּה תַּעֲנִיּוֹת וְסִיגּוּפִים לָעוֹבֵר עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין, וְכֵן לְמוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁחַיָּיב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה גַּבֵּי עֵר וְאוֹנָן, וְדִינוֹ כְּחַיָּיבֵי כְרֵיתוֹת לְעִנְיָן זֶה – הַיְינוּ, כְּדֵי לִינָּצֵל מֵעוֹנֶשׁ יִסּוּרִים שֶׁל מַעְלָה חַס וְשָׁלוֹם. וְגַם, כְּדֵי לְזָרֵז וּלְמַהֵר גְּמַר כַּפָּרַת נַפְשׁוֹ. וְגַם אוּלַי אֵינוֹ שָׁב אֶל ה׳ בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ מֵאַהֲבָה, כִּי אִם מִיִּרְאָה:
מנחות מ׳ א - הטקסט מספריא
תָּנוּ רַבָּנַן: סָדִין בְּצִיצִית – בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִין, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי צָדוֹק: וַהֲלֹא כׇּל הַמֵּטִיל תְּכֵלֶת בִּירוּשָׁלַיִם אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַמַּתְמִיהִין!
אָמַר רַבִּי: אִם כֵּן, לָמָּה אֲסָרוּהָ? לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָא לְרָבָא: וְלִרְמוֹ בֵּי עַשְׂרָה וְנִפְּקוּ לְשׁוּקָא וּמִפַּרְסְמָא (למילתא) [מִילְּתָא]! כׇּל שֶׁכֵּן דְּמַתְמְהוּ עִילָּוַן.
וְלִידְרְשַׁהּ בְּפִירְקָא! גְּזֵירָה מִשּׁוּם קָלָא אִילָן.
וְלֹא יְהֵא אֶלָּא לָבָן! כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר בְּמִינָן – לָא.
כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, אִם אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּים אֶת שְׁנֵיהֶם – מוּטָב, וְאִם לָאו – יָבוֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה.
וְלִיבְדְּקוּהָ, אֶלָּא גְּזֵירָה מִשּׁוּם טְעִימָה.
וְלִיכְתְּבָה אַדִּיסְקֵי! אַדִּיסְקֵי לֵיקוּם וְלִיסְמוֹךְ? אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא
The Sages taught in a baraita: With regard to ritual fringes on a linen cloak, Beit Shammai deem the cloak exempt from ritual fringes due to the fact that the sky-blue strings must be made from wool, and there is a Torah prohibition against wearing a mixture of wool and linen. And Beit Hillel deem a linen cloak obligated in the mitzva of ritual fringes. And the halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel.
Rabbi Eliezer ben Rabbi Tzadok says: But is it not the case that anyone who affixes sky-blue strings to a linen cloak in Jerusalem is considered nothing other than one of those who causes others to be astonished at their behavior, as it appears that he is violating the prohibition against wearing a garment containing wool and linen?
The baraita concludes: Rabbi Yehuda HaNasi says: If so, that the halakha is in accordance with Beit Hillel and a linen cloak is required to have ritual fringes, why did the Sages prohibit attaching ritual fringes to linen garments in Jerusalem? It is because people are not well versed in the halakha and might ultimately wear garments of wool and linen even when it is not necessary for the mitzva of ritual fringes.
Rava bar Rav Ḥana said to Rava: If that is the concern, then let ten people take linen cloaks with ritual fringes and go out to the marketplace and thereby publicize the matter, i.e., that it is permitted to affix wool strings to a linen garment due to the mitzva. Rava answered: All the more so people would be astonished at us for acting in such an unconventional manner.
The Gemara suggests: Let the Rabbis teach during their public lecture that affixing wool strings to a linen garment is permitted for the mitzva of ritual fringes. The Gemara answers: Wearing strings on a linen garment is prohibited because of a rabbinic decree due to the concern that people might use strings that were dyed blue with indigo [kala ilan], instead of with tekhelet, the sky-blue dye produced from the ḥilazon (see 44b), in which case they would not fulfill the mitzva of ritual fringes and would violate the prohibition against wearing garments containing wool and linen.
The Gemara suggests: Even if one’s blue strings are not dyed with tekhelet as required for the mitzva, let them be considered merely as white strings. In the absence of tekhelet one fulfills the mitzva with white strings, and therefore it should be permitted to affix white woolen strings to a linen garment. The Gemara explains: Since it is possible to affix white strings that are the same type of material as the garment, i.e., linen, and thereby fulfill the mitzva without overriding the prohibition against wearing a garment made from wool and linen, one may not affix white wool strings to a linen garment.
The Gemara notes: This is in accordance with the opinion of Reish Lakish. As Reish Lakish says: Any place where you find a positive mitzva and a prohibition that clash with one another, if you are able to fulfill both of them, that is preferable; and if that is not possible, the positive mitzva shall come and override the prohibition. In this case, the clash is between the mitzva of ritual fringes and the prohibition against wearing a garment that contains wool and linen. One can fulfill both of them by using white strings that are linen instead of wool if the garment is made from linen.
The Gemara suggests: And let them test the strings to ascertain whether they are dyed with indigo or with tekhelet, as explained by the Gemara (42b). The Gemara responds: Rather, the prohibition against affixing ritual fringes to a linen garment is a rabbinic decree due to the concern that perhaps the sky-blue strings were colored with tekhelet dye that had been used for testing the color of the dye in the vat and therefore became unfit (see 42b). In such a case, there would be no fulfillment of the mitzva of sky-blue ritual fringes to override the prohibition against wearing a garment of wool and linen.
The Gemara suggests: Let the Sages write letters informing dye producers that tekhelet that was used for testing the color of the dye in the vat is unfit for ritual fringes. The Gemara explains: Shall we go and rely on letters, assuming that dye producers will follow the instructions they contain? Rava responded to this and said: Now,
משנה תורה, הלכות שבת ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אמדוהו ביום השבת שהוא צריך לכך וכן לשמנה ימים אין אומרים נמתין עד הערב כדי שלא לחלל עליו שתי שבתות אלא מתחילין מהיום שהוא שבת ומחללין עליו אפילו מאה שבתות כל זמן שהוא צריך ויש בו סכנה או ספק סכנה מחללין. ומדליקין לו את הנר ומכבין מלפניו את הנר ושוחטין לו ואופין ומבשלין ומחמין לו חמין בין להשקותו בין לרחיצת גופו. כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל הדברים שהוא צריך להן.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך לו ‹ תצוה ‹ שיחה ב ‹ 153 לקו"ש חט"ז ע' 237
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 35 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב מאותו ספר יבמות ד, ב · מנחות מ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית ט איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים מציצית יבמות ד, ב · שם מ, א
- אגרות קודש כרך כז י'תקלה מנחות דף ד
- לקוטי שיחות כרך כז תזריע שיחה א מאותו ספר מנחות ד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ג מנחות ד, א
- לקוטי שיחות כרך ל ויצא שיחה ג מאותו ספר יבמות ד, רע"א
- לקוטי שיחות כרך לו ר"ח שבט ר"ח שבט מאותו ספר יבמות ד, א
- לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב מאותו ספר יבמות ד, רע"א ואילך
- לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה ב מאותו ספר יבמות ד, א
- לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה א מאותו ספר יבמות ד, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ב יבמות ד, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ג יבמות ד, א
- אור התורה במדבר כרך ב פרשת שלח דבר אל בנ"י ואמרת אליהם ועשו להם ציצית יבמות דף ד
- תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר גו' לא איש דברים וגו' מי שם פה יבמות ד, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל יבמות ד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית ט איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים מציצית א יבמות ד, ב
- יהל אור על תהלים קיא תלד יבמות דף ד
- שו"ת אבן העזר סימן יא יבמות דף ד
- לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב מאותו ספר מנחות מ, סע"ב ואילך
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן ה'תשכ"א מנחות מ, סע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית ט איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים מציצית ב שם מ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית י דיני כנפות הטלית מנחות מ, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית י דיני כנפות הטלית יד מנחות מ, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית ט מנחות מ, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית טז שיעור טלית א מנחות מ, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן טו (א) מנחות מ, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן טו (ב) מנחות מ, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ג סימן תמו (ג) מנחות דף מ
- שו"ת אורח חיים סימן עא מנחות דף מ
- מבית הגנזים כתבי יד חגיגה ויומא דפוס ספרד, וכתב יד רש"י למנחות מנחות מ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמו מי שמוצא חמץ בתוך המועד מנחות דף מ
- דובר שלום שיעור טלית לציצית מנחות מ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית י דיני כנפות הטלית מנחות מ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית מנחות מ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית טז שיעור טלית מנחות מ, סע"ב