187

– כי מפשטות לשונו נראה, שהדבר אינו נובע רק מן הטעם של "הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא..."³⁵, דברים אלו מובנים יותר מן הנאמר ב"מנהגים" של מהר"א טירנא³⁶ "וישמור העירוב עד שיכנס השבת", כי לפי טעמו של רבא שמירת העירוב לשבת היא תוספת והדגשה ב"זכרהו" של עירוב תבשילין³⁷.

ח. הדיוק בלשון אדמו"ר הזקן

כך מובן יותר הדיוק בלשונו של אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך:

לגבי עירובי חצרות הוא כותב: "העירוב אינו צריך להיות קיים אלא בין השמשות... ויש לבצוע עליו בשבת שחרית .. דהואיל ונעשית בו מצוה אחת יש לעשות בו גם כן מצוה אחרת" – ומסיום הדברים מובן, שההידור "לבצוע עליו בשבת שחרית" אינו שייך כלל לענין עירובי חצרות, אלא זהו ענין צדדי לחלוטין, כיוון שקיימו בדבר זה מצוה.

לעומת זאת מדייק אדמו"ר הזקן לגבי עירוב תבשילין, ואומר: "לכתחילה צריך שיהיו הפת והתבשיל שמורים אצלו עד לאחר שתיקן כל צרכי שבת שאז רשאי לאכלם מעיקר הדין, ומכל מקום מצוה מן המובחר להמתין מלאכול הפת של עירוב תבשילין עד אחד מג' סעודות השבת כדי לבצוע עליו .. שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת ראוי לעשות בו מצוה אחרת..." – מן הסגנון כאן מובן, שהמנהג "להמתין מלאכול הפת עד אחד מג' סעודות השבת..." איננו ענין צדדי בלבד, אלא זהו האופן ה"מובחר" של קיום ה"מצוה", מצות עירוב תבשילין.

לפי המוסבר לעיל מובן הדבר, כי על ידי שמשתמשים בעירוב למעשה בסעודת השבת, מקיימים את "זכרהו" באופן של "מצוה מן המובחר", ולפיכך אומר אדמו"ר הזקן "ומכל־מקום מצוה מן המובחר להמתין...", שהרי הוא פוסק שמלכתחילה יש לנהוג גם לפי הטעם השני – "להרבות בכבוד השבת"³⁸ – כפי שהוסבר בסעיף ד'.

ט. ההסבר למנהג שמירת הפת עד סעודה שלישית רק בעירוב תבשילין

לפי ההסבר הנ"ל מובן מדוע מציין אדמו"ר הזקן את המנהג של בציעת פת העירוב בסעודה שלישית רק לגבי עירוב תבשילין, ולא לגבי עירובי חצרות:

כמוסבר לעיל, לפי הטעם שעירוב תבשילין הוא "כדי להרבות בכבוד שבת", גם השימוש בעירוב לצרכי