180

הזאת נאמרה רק במקרה שיש לו חפצים שאז "ימשכנם וילוה עליהם", אבל אם "אין לו משלו" אז "לא ילוה ושהקב"ה יפרע"⁵¹. כלומר, למרות שגם כאשר יש לו חפצים למשכן אין בכוונתו לשלם את החוב על־ידי המשכון, אלא כלשון חז"ל "לוו עלי ואני פורע"⁵² – ש"הקב"ה ימציא לו

51) שו"ע אדה"ז סי' רמב ס"ג (ע"פ תוד"ה לוו (לגירסתהמהרש"ל),והגהותאשר"יביצהשם).אבל בב"ח לטאו"ח שם מפרש הספק דהטור שהוא רק לפרוע"⁵³, בכל זאת נדרשת טירחה מסויימת ו"כלי" מצד האדם. הוא צריך שיהיו לו לפחות "חפצים" ש"ילוה עליהם"⁵⁴.

(ג) ההתעלות בשבת משפיעה על ששת ימות החול: על־ידי שליהודי יש בטחון מלא בה' ש"הקב"ה ימציא לו לפרוע", והוא רואה שהקב"ה מברך את ה"טירחה" שלו של "לוו עלי" ואם הוסיף מוסיפין לו (כמ"ש אדה"ז שם "כלומר (שזהו פי' לוו עלי) שאין הוצאת שבת כו'" ראה תוד"ה כל שם "נפקי מקראי דלעיל") ראה פרש"י שם ד"ה חוץ "אותה לא פסקו לו מה ישתכר לו לצרכה ומהיכן תבואהו" דמשמע דמוסיפיןלו גם אם אין לו עסק כו'.

53) שו"ע אדה"ז שם.

ויומתק ע"ד החסידות ע"פ פי' אדה"ז שזהו"ע כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה כו', שהוצאות שבתות בא מבחי' אלקות שלמעלה מהתלבשות בהבריאה (שמצד בחי' המתלבשת בהבריאה ה"הוצאות קצובים לו"), ולכן בא בדרך מציאה מן השמים, בלי עבודת האדם, דוגמת ענין המן כמשנת"ל בארוכה.

54) ראה ר"ח ביצה שם "אזמין לכם ברכה במעשה ידיכם כדי שתפרעו". ולכאורה מוכח מדבריו שהמדובר ביש לו עסק (כפי' הערוה"ש הנ"ל). ועפי"ז יובן המשך הגמרא "ואמר ר' יוחנן משום ר"א בר"ש הרוצה שיתקיימו נכסיו כו'", שאי"ז רק שמביא אגב גררא עוד מאמר מר"י משום ר"א בר"ש, כ"א המשך בגוף הענין, שגם "לוו עלי" מדובר בשיש לו נכסים כו' עסק.

אבל ע"פ הנ"ל בפנים י"ל דגם לדעת אדה"ז "אני פורע" הוא ע"י "ברכה במעשה ידיכם" (איזה שיהי') אלא שבא לא לפי"ע "המעשה ידיכם" עד שנראה